| לדף הבית אודות |
המרחק ביני לבין תלולית החצץ הגדולה הלך והצטמצם בקצב מעורר דאגה. עצירה במקום אינה אופציה, לצערי, ולצלוח אותה נראתה האפשרות ההגיונית היחידה - אם לצלוח תלולית חצץ עם כמעט 200 ק"ג של אופנוע לא שלי, נראה הגיוני. בראש הדהד לי הדבר היחידי שאני עוד זוכר מרכיבה בשטח. לא שרכיבה על שביל סלעי בגולן, נופל לקטגוריה של "שטח", אבל עבורי, כאחד שמבלה את כל זמנו על אספלט, תסלחו לי אם אני אקרא לזה "שטח". אז בקיצור - "תן גז!", אני פוקד על
|
כבר זמן רב שהטראנסאלפ של הונדה נמצא אצלי על הכוונת. בעידן שבו האופנועים הולכים ומשתכללים, הספקים עולים, משקלים יורדים, מנועים מאופיינים במספר הביטים שבמחשב המנוע, מזלגות מתהפכים, ובלמים הופכים לרדיאליים, מהווה הטראנסאלפ הפשוט אתנחתא טכנולוגית שפויה. מנוע V-טווין וותיק מוזן קרבוראטורים, מכלולים פשוטים וסטנדרטיים, ובלי יותר מדי יומרות. נחבא אל הכלים? כנראה, קצת. בכל מקרה, התכנון שלי הוא לצאת צפונה לכיוון רמת הגולן, וישר לחרמון. אני, הטראנסאלפ והדיגיטאלית הנאמנה. זה לפחות התכנון, רק שבמשך היום הוא קצת משתבש...
זה התחיל כבר אחרי הפניה מזרחה בצומת הרוא"ה, כדי לעקוף את חדרה מדרומה. אור הבוקר הנמוך, בשילוב עם ניחוח תרכיז המיץ ה"טבעי" המיוצר בגבעת חיים, וניחוח צואת הפרות המקומיות כבר הוציאו אותי משיווי המשקל, והזכיר לי שפעם רציתי ללמוד בבית ספר חקלאי. מראה השדות הפתוחים והשבילים החוצים אותם נראה מזמין מאד. וכך, לאחר עוד מספר קילומטרים, כבר לא יכולתי להתאפק, ואי שם בסמוך לגבעת הכלניות המפורסמת, עצרתי בצד. מבט זריז על מגני הידיים המסיביים מרמז שיש כאן יותר מסתם מראה של "שטח". בסך הכל הטראנסאלפ משווק כדו"ש לכל דבר, ולפחות לפי מה שכתוב, אמור לאפשר גם ירידה לשטח מתון. במבט מהצד, מגן המנוע נראה אמיתי לחלוטין, ויעשה את העבודה אם וכאשר נתיישב על סלע. תוסיפו לכך ג'נטים עם "שפיצים" כאשר הקדמי בקוטר "21, צמיגי דו"ש ומזלג הקדמי עם גרמושקות. כל אלו באמת מצביעים לכיוון השטח, אלא שהכנף הקדמית הצמודה, משטחי הפלסטיק הנדיבים וה"לוק" האירופאי המלוקק, בכל זאת מעלים אצלי הרהור נוסף אם לרדת מהכביש או לא.
בהחלטה שמבוססת לחלוטין על הלב, אני פונה ימינה, לכיוון דרך העפר המקבילה לכביש. וזה עובד. וכך, במקום להמשיך ישר לאורך הכביש אני נוסע במקביל לו. כמעט בכל הזדמנות שובר לצדדים ומחפש שבילים שנראים לא עבירים, רק כדי
|
||||||
התנועה בוואדי ערה עדיין דלילה. אידיאלי לצבור קצת מרחק, אלא שמסתבר שעבור מטרה זו יש כלים טובים יותר מהטראנסאלפ. תנוחת הרכיבה נוחה מאד, אבל לאחר מספר שעות, וזה בדיעבד, המושב מתחיל להציק ולהכאיב. מיגון הרוח הוא רק "טוב". והמנוע? חלש מדי. משיכה מעל 5000-6000 סל"ד חושפת מנוע עצל שמסכים לעבוד, אבל לא הרבה יותר מזה. שיוט סביר מתבצע ב-120 עד 130, כאשר כל עקיפה מחייבת הורדת הילוך אחד לפחות. רעידות המנוע נבלעות היטב (יחסית), ואילו המפלט המוזר אפקטיבי מאד; ברמזורים המנוע כמעט חרישי. המתלים, עם מהלך ארוך ושיכוך טוב, נהדרים. הם רכים, אבל לא באופן מוגזם, וגם בפניות ארוכות לא מנדנדים ייתר על המידה... טוב נו, המנוע המוגבל לא באמת מהווה עבורם אתגר... תצרוכת הדלק לעומת זאת, עברה את קו ה-18 ק"מ לליטר, שזה הרבה מעל 300 ק"מ לתדלוק. יפה. בעיר אגב, הטראנסאלפ הוא כוכב אמיתי כמו שרק דו"ש ברמ"ח איבריו יכול להיות. בורות, מהמורות, מדרכות, הולכי רגל תמימים - כולם נבלעים ונעלמים כלא היו.
הגלבוע מהווה עבורי שוב מלכודת. כן?...לא?... כן!... אני פונה ועולה לדרך נוף הגלבוע. כביש מפותל מאד, משובש וחלקלק, עשיר בדרדרת ובוץ, כזה שעם אופנוע כביש ספורטיבי היה מחייב רכיבה על קצות האצבעות. אבל הטראנסאלפ? הצחקתם אותו... התנוחה הזקופה והכידון הישר מאפשרים תקיפת פניות באדישות. ההיגוי סופר קליל, הצמיגים מספקים את הסחורה - שזה אומר בעיקר מחליקים באופן נשלט... המתלים, גם כאן, אוכלים הכל ולא מתרגשים. הבלמים מספקים כוח מספק ורגש טוב. אלא שבתנאים כאלה, מי שמרגיש הכי מתאים לייעודו, הוא המנוע. כוח ליניארי ונשלט, שלא לדבר על זה שאין הרבה ממנו, מאפשר לשחק עם הטראנסאלפ בפניות האיטיות הללו. פתיחות "חזקות" מאפשרות לאחורי לחקור את גבולות האחיזה בצורה משעשעת רק חשוב לשמור את המנוע בסל"ד נמוך, ולא לתת לו לטפס לתחום קוצר הנשימה שלו.
אבל מי בכלל רוצה להישאר על הכביש? כל סימון של שביל הוא הזדמנות נוספת לרדת מהכביש ולהשתעשע בשבילים. המתלים ומרווח הגחון הסביר מאפשרים גם שבילים יותר סלעיים, ואילו המנוע, שוב, אם נשמר בסל"ד נמוך, משתף פעולה
|
כביש הבקעה, צפונה. פה אני מוותר מראש על רכיבה נמרצת, אין לו כוח לזה, ואני משייט על 120. מביט מסביב, סוקר את האופנוע ושוקע במחשבות. בחור וותיק הוא הטראנסאלפ, ויש לו וותק עצום על כבישי אירופה והעולם. הוא מיוצר משנת 87' ברציפות, ולמעט מקצה רענון קוסמטי ב-94', ועוד אחד אבל שגם כלל הגדלת נפח של 50 סמ"ק, דיסק נוסף מקדימה ועוד כמה וכמה חידושים ב-2000, לא שונה בו הרבה. הפילוסופיה הוותיקה של אותם שנים, עדיין מחלחלת ורוטטת בו. אופנוע דו-שימושי, משהו כזה שבסוף שנות ה-80' היה מאד "אין", והתיימר להציע את הטוב שבכל העולמות. רוחו של הפריז-דקאר, עם שמות מיתולוגיים כמו הוברט אוריול וסיריל נבו ריחפה באוויר - אפילו שלא היה אינטרנט, לא היו כבלים וערוץ 2 עוד היה ניסיוני, הכתיבה מראה מדברי-קרבי. סופרלטיבים שאי אפשר לומר על הטראנסאלפ, עם מראהו המעודן וה"לפלפי".
בעליה המפותלת לרמת הגולן דרך חמת גדר, אני שוב שוקע במחשבות נוסטלגיות. פתאום אני קולט, ששנינו, גם אני וגם הטראנסאלפ, התחלנו את דרכינו הדו גלגלית בערך באותו תקופה. אני נזכר בגעגועים ב-DR600-ים המיתולוגיים, ה"דג'אבל" וה"דקאר", של אותן שנים, שלמרות מכלולים פשוטים ומינימליסטיים, נתנו כל כך הרבה "אופנוע". אחד כזה שאיתו עשיתי את נחל ומעלה צין עד לשדה בוקר, עם מעיל עור, נעלי צבא וקסדה נטולת פירמה שקבלתי בהשאלה (ואגב, אני חושב ששכחתי להחזיר). אחד כזה שפעם בקשת מהירה בכביש לבאר שבע, אחרי שבפעם הראשונה בקעו צלילי הכחחחחח... המפחידים מהרגלית - כאלה שעבור רוכב צעיר מסמלים את המעבר מילדות לבגרות, עצרתי בבאר שבע, ירדתי מהאופנוע והטיתי אותו "על יבש" כדי לראות לאיזה זווית הגעתי. החיוך הגאה נמחק אחרי שחבר הסביר לי שהמתלים שוקעים כשיושבים על האופנוע...
אלוני הבשן, צפון הרמה. מהכביש רואים את תחנות הרוח הענקיות שבראש ההר. כרובי וטל"ז עלו למעלה, שניהם, עם מולטיסטראדה עמוס ציוד צילום. איזה אומץ! אבל עכשיו אני פה לבד, עם אופנוע מתאים יותר, ורק מחפש הזדמנות (שוב)
|
הטראנסאלפ מציע חבילה פשוטה, נעימה ואיכותית. המרכיבים עובדים בצורה טובה ביחד, והתוצאה היא אופנוע שעושה הרבה, ובצורה נעימה וזורמת. אלא שעל כל אלה מעיב המנוע אשר אינו חזק דיו מחוץ לעיר. תג המחיר, הוא עוד נקודה כואבת - כמעט 70,000 ₪. הסטרום הקטן של סוזוקי שבחנו, מציע יותר, ובפחות כסף. זאת אומרת הוא מציע יותר בכל תחומי האספלט, כי איש מאתנו לא שש לרדת איתו מהכביש הסלול, שזה בדיוק הקלף ששולף הטראנסאלפ, שבכל הזדמנות דחף אותי לקפץ בשבילים. דו"ש אמיתי, שמקיים את שני צדדי המשוואה.
אז אם המחיר לא מרתיע אתכם, 130 זה הכי מהר שתרצו לנוע, ואתם לא מוותרים על ירידה לשבילים מזדמנים כדי לטייל ברוגע, הטראנסאלפ הוא אופציה חביבה. בעיר הוא מלך, ובשבילים? הוא רגוע וחביב, אז לא לשכוח את ערכת הקפה. האם זה יתאים לכם? זה סובייקטיבי לחלוטין, ואת זה תדעו כבר אחרי המטרים הראשונים; אבל אם כן, הוא ייתן את התמורה עם קצת טעם של פעם. קצת, אבל מספיק.
הטראנסאלפ נבחן במקור על ידי אבי פרידמן עבור ערוץ הרכב של
Y-NET.
| תצורת המנוע | 2 צילינדרים, תצורת V 52 מעלות, קירור מים, 6 שסתומים, 644 סמ"ק |
| הספק | 52 כ"ס ב-7,500 סל"ד |
| מומנט | 5.6 קג"מ ב-5,500 סל"ד |
| קוטר קדח, מהלך בוכנה | 66 מ"מ X 79 מ"מ |
| יחס דחיסה | 9.2:1 |
| הילוכים | 5 |
| מתלה קדמי | בולמים הידראולים טלסקופיים 41 מ"מ, 200 מ"מ מהלך |
| מתלה אחורי | מתלה Pro-Link, 172 מ"מ מהלך |
| צמיגים | 90/90-21, 120/90-17 |
| בלם קדמי | דיסק כפול 256 מ"מ / 2 בוכנות לקליפר |
| בלם אחורי | דיסק בודד 240 מ"מ |
| מיכל דלק | 19 ל' (כולל 3 רזרבי) |
| אורך כולל | 2260 מ"מ |
| בסיס גלגלים | 1505 מ"מ |
| גובה מושב | 843 מ"מ |
| משקל יבש | 191 ק"ג |
| מחיר | 69,434 ₪ |
