| לדף הבית אודות |
יום שבת, 8 בבוקר. אמצע שום-מקום, כביש הבקעה. כל כך שקט שכואב באוזניים. אביעד - הד"ר הטכני של פולגז - ואני יושבים, אוכלים בורקסים שאביעד הכין ו"מדברים אופנועים". מטרים ספורים מאיתנו, מצקצקים להם ה-V-Strom הקטן וה-XR-סופרמוטו הפרטי של אביעד. שעה קודם לכן יצאנו מירושלים הקרירה.
"גם אני עולה מחר לצפון", אמר לי אביעד בטלפון יום קודם, לאחר שספרתי לו שאני מתכנן להגיע לכביש "נוף הגלבוע".
"נרכב ביחד? אני יכול 120-130 מקסימום..." הוא שאל.
"בטח, אין שום בעיה", עניתי.
אז קבענו.
ולמה לא, בעצם? העובדה שהסטרום מסוגל לגרד את ה-200 לא רלוונטית. את הצילומים ביצענו יום קודם, ועכשיו אפשר לקחת את הכל באייזי, להיות רגועים, לתת למושב האופנוע האיכותי לספק את הסחורה, ולהקדיש את יום השבת לרכיבה
|
גמרנו לדבר, וחוזרים לרכב צפונה. תנוחת הרכיבה, כמו גם המראה החיצוני, מזכירה מאוד את האח הגדול, זה האהוב עלי כל כך עם מנוע הליטר - נינוחה, רגועה, ללא עומס על פרקי הידיים. התנוחה הזו משרה תחושה חשובה של שליטה על החופה הגדולה שמלפנים, עמוסת השעונים, ועל הזנב הארוך והרחב שמאחור. בכלל, הסטרום הקטן, למרות נתוני המנוע הצנועים, נראה באופן מטעה גדול וכבד בצורה כמעט מאיימת. זאת ועוד, הכידון הרחב, שלל האינפורמציה מלוח השעונים, המשקף הגדול, ומיכל הדלק הרחב (לא פחות מ-22 ליטרים!) יכולים אפילו להרתיע רוכבים בלתי מנוסים. אך כאמור, הכול למראית עין. מייד אחרי תחילת התנועה, התנוחה הטבעית הופכת את כל נפח האופנוע הגדול, לנשלט וקל לרכיבה. כמעט "אופנוע למתחילים", לפי דבר המפרסם.
מבט חטוף במראות לפני עקיפה. הכביש מאחורי עדין ריק, ו...אני רושם לעצמי שהמעיל חייב ניקוי בהקדם - המרפקים ממלאים יותר מדי משטח המראות, אשר למעט זרועותיהן הקצרות מדי, מתפקדות היטב גם במהירות גבוהה. אני עוקף את אביעד, הנאבק ברוח, כדי להוביל. הכבישים בחלקת ארץ זו עדין שוממים, ורק פה ושם מכונית טועה נעקפת בקלילות. השמש לעומת זאת, אינה ממתינה לאיש ועולה לה לרקיע. משבי הרוח שמסתננים מבעד למשקף המוצלח שמלפנים, מחדירים אוויר יבש ומאובק ישר לתוך הקסדה
סוזוקי טוענים להספק של 66 כוחות סוס צנועים, אלא שנתון זה, כמעט ואינו רלוונטי נוכח אופי הכוח המתקבל מהמנוע. המומנט המתקבל בצורה לינארית כמעט מסל"ד אפסי, הוא זה הנותן את הטון, והופך את ה-DL לכלי כל כך קליל תנועה.
|
||||||
בקטעים שכאלו, הופך אביעד לנקודה קטנה במראות. "אל דאגה" אני מחייך לעצמי. לאור הזמן הרב שאביעד בילה על מושב ה-XR בשנתיים האחרונות, הוא יחזיר לי ובגדול בעליות למלכישוע.
ואכן, בתחתית הר הגלבוע הפורח והמלבלב, עובר אביעד להובלה. לא אני ולא הסטרום, מתכוונים להשתרך מאחור. הכביש מפותל, אבל האופנוע, על כל 189 הקילוגרמים (יבשים) שלו, נותר יציב על מתליו ארוכי המהלך. גם עם מורכב מאחור הוא אינו שוקע ואינו מתנדנד. בדיעבד, גם אחרי 72 שעות על גביו, לא מצאנו שום פגם בהתנהגות המתלים, ואהבנו את אפשרות כיול עומס הקפיץ הזריזה.
בלמי הדיסק מספקים עוצמת בלימה מפתיעה לטובה, רק מעט נעדרי רגש עבור הרוכב המתחיל. הצמיגים, בעל האופי התיורי משהו - שריד מיותר ללוק ה"דו שימושי", לא מספקים את כל האחיזה שהאספלט כאן יכול להעניק, ובפניות
|
ממרומי המושב הגבוה אני קולט את אביעד לפני סוגר על אופנוע כביש כסוף. בצומת ה-T שבמעלה הכביש, עוצר הרוכב שעל גביו וממתין לנו עם חיוך רחב מתחת לקסדה - או ככה זה נדמה. מסתבר שזהו עזרא יצחק, אחד מכותבי העבר כאן בפולגז וכיום כתב האופנועים ב"הארץ". לאחר פגישת המחזור המאולתרת, אנו מחליטים להחליף את המהומי ההברות המקוטעים שמאחורי הקסדות, בשיחה קולחת יותר במזנון שבתחתית ההר. הפעם אני מוביל, אביעד מאחורי ועזרא, על גבי ה-SV1000 במאסף.
בזרימה המהירה כלפי מטה, אל תחנת הדלק, על אחד מהכבישים הנפלאים בצפון, אני עושה בדיקת מערכות קצרה: למרות הקילומטראז' הרב שביצעתי ברציפות על האופנוע, שום איבר לא כואב, שום שריר לא תפוס ובקלות אוכל לבצע עוד כמה מאות קילומטרים. אנו גולשים מטה בלי לחץ. שני הרוכבים שמאחוריי, מחבריי הטובים, בעלי ניסיון של שנים רבות ברכיבה. אף אחד כבר לא מנסה להרשים את האחר בעקיפות מיותרות או בביצועי רכיבה וירטואוזים - מה שהיה לנו "להוכיח", אם היה, כבר הוכחנו. "נחמד ככה..." חולפת בי מחשבה, "בלי תחרות ובלי שטויות....". התבגרתי?!
אז לא. זה לא שהתבגרתי. זהו למעשה, התיאור המדויק ביותר של ה -DL650: בלי שטויות - No bullshit. הוא מזכיר לכולנו למה אנחנו רוכבים על דו גלגלי מלכתחילה. הרבה מתחת למראה ולפוזה, עמוק מתחת למעטפת הביצועים, המהירות
|
קשה מאוד למצוא חסרונות ונקודות תורפה לוי סטרום 650. אפילו אם תנסו להציבו מול מתחרה ישיר כדוגמת הטרנסאלפ של הונדה, הרי שתגלו שההונדה יקר ממנו בכמה אלפי שקלים וחלש ממנו משמעותית. יכולנו לחפש עוד מתחת לשטיח, ולבקש ג'אנט "17 מקדימה (במקום "19) כדי לאפשר מבחר צמיגים רב יותר ולזרז את ההיגוי עוד יותר, אבל מלכתחילה הוא אינו מיועד לכך.
סוזוקי מכנים את משפחת אופנועי הסטרום כ"ספורט אנדורו", אך ה-DL הקטן, כמו גם דגם ה-1000, מטיב לעשות גם הרבה מעבר לתחום ה"ספורט", ולא שוכח את צד האנדורו שבמשוואה. הוא טוב גם לסידורים בעיר הפקוקה או לטיול ארוך ורגוע, ואפילו עם מורכב/ת במושב האחורי. ללא ספק, במחיר של 65 אלף ₪, מדובר על אחד מהאופנועים הטובים שבחנו, כאן בפול גז, בעת האחרונה.
נבחן במקור על ידי כRובי (תומר ברעם) עבור ערוץ הרכב של
Y-NET.
דבר אחד עובר לי בראש, תוך כדי הפלקות זריזות מצד לצד בכביש שעולה לצובה, ליד ירושלים. ה"אייטם" הזה, של כרובי. הוא ידאג לצילומים ולכתוב על הסטרום הקטן גם לוואינט וגם לפולגז, מה שהופך אותי לסתם אחד שמעביר את השעות
|
והשמחה שלי כפולה, כי אני ממש לא יודע מה הוא הולך לשים בצד השלילה של האופנוע. תבינו, כבוחני אופנועים, הדבר הכי מעצבן זה אופנוע שעושה הכל בצורה כל כך טובה, כך שכדי לאזן את התמונה צריך להתאמץ למצוא דברים כמעט בכוח. אז מה הוא מצא, שהצמיגים לא הכי הכי? נכון, מסכים. הייתי מוסיף גם שלהערכתי חלוקת משקל אחורית מעט תורמת לתחושת קלילות בפרונט כאשר לוחצים חזק, אלא שבאופנוע כזה - זאת התפשרות לגיטימית.
אבל זה כבר באמת לחפש בכוח. הסטרום הוא אופנוע מצוין. נקודה. למרות החשש שלי, שהשתלת מנוע קטן בסטרום לא תצליח, טעיתי. המתלים רכים ומרוסנים כהלכה, תנוחת הישיבה מצוינת, ההיגוי מדויק וזריז, והמנוע? רק תנו לו סיבות "לרוץ" למעלה ולעבוד מהר, והוא ימשוך בשמחה. ואפילו העיצוב מכוער בדיוק כמו באח הגדול, מה שלי אישית רק גורם לחבב אותו יותר... ולכן, המשפט האחרון של הכרוב, הוא גם משפט הסיכום שלי.
|
|
|
| תצורת המנוע | שני צילינדרים, תצורת V 90 מעלות, קירור מים, 8 שסתומים, 4 פעימות, 645 סמ"ק |
| הספק | 66 כ"ס ב- 8,800 סל"ד |
| מומנט | 6.1 קג"מ ב- 6,400 סל"ד |
| קוטר קדח, מהלך בוכנה | 81.0 X 62.6 מ"מ |
| יחס דחיסה | 11.5:1 |
| הילוכים | 6 |
| מתלה קדמי | טלסקופי, קפיץ סלילי. עומס קפיץ מתכוונן |
| מתלה אחורי | זרוע, קפיץ סלילי. עומס קפיץ ושיכוך חזרה מתכוננים |
| צמיגים | 110/80R19, 150/70R17 |
| מיכל דלק | 22 ל' |
| אורך כולל | 2290 מ"מ |
| בסיס גלגלים | 1540 מ"מ |
| גובה מושב | 820 מ"מ |
| משקל יבש | 189 ק"ג |
| מחיר | 65,559 ₪ |
