"מיסטר נייס גאי" – הונדה XL700V "טרנסאלפ" במבחן

הונדה מציגה גרסה חדשה לאחד האופנועים הוותיקים ביותר שלה. לקחנו כדי לוודא שרוחו של הדגם המקורי ממשיכה לנשוב גם בדגם המעודכן

כתב: אבי פרידמן

צילם: טל זהר

יכול להיות מעניין לסכם כמה קילומטרים הצטברו בסך הכל ברחבי העולם תחת גלגלי הטרנסאלפ ב-20 השנה האחרונות. אולי, אם נחלק את המספר הזה להיקף כדור הארץ כדי לספור כמה הקפות זה יוצא, זה יכניס דברים לפרופורציות ויחדד עד כמה האופנוע הזה חריג באורך החיים שלו - על אחת כמה וכמה לאור העובדה שעבר מעט מאד שינויים בשני העשורים מאז שהוצג. בכלל, הטרנסאלפ היה - ותמיד יהיה - תזכורת, מין מונומנט נוסע כזה, לעידן אחר. עידן הדו"שים הבינוניים-גדולים שתוכננו ברוחו של הדקאר הפופולארי, בתקופה שבה היה פחות מקצועי ופוליטי ויותר הרפתקני ופרוע. אז זאת הייתה אופנה שולטת. אותם כלים אגב, לא בהכרח היו צריכים ממש להצטיין בירידה מהכביש, אבל בהחלט להראות כאילו הם מסוגלים לזה. זה היה נראה טוב לצד בית קפה פריזאי.

כאמור, מעט מאד שינויים עבר הטרנסאלפ. הוא נולד ב-87' עם מנוע וי-טווין בנפח של כ-600 סמ"ק ורק ב-94' עבר את מקצה השיפורים הקוסמטי הראשון שלו. ב-2000 הוא קיבל עוד 50 סמ"ק, מתלים משודרגים, דיסק קדמי נוסף ומושב מעט נמוך יותר. סביר להניח שאלמלא תקנות יורו 3 הוא היה ממשיך ככה עוד כמה שנים, אבל להונדה לא נותרה ברירה ולקראת 2008 צריך כבר לנקות לו את גזי הפליטה ולהפכו לירוק יותר. על הדרך האופנוע גם מתעדכן ועובר את אותו התהליך שעברו או עוברים עוד דו"שים אחרים – הוא מתקרב עוד יותר אל הכביש.

הטרנסאלפ מקבל את המנוע החדש של ה'דווביל', מי שנחשב באירופה – ובעיקר בבריטניה - למקביל הדו-גלגלי של משאית-הפצה קלה; אופנוע שליחויות מאד פופולארי ואמין. לעומת המנוע הקודם יש עכשיו לטרנסאלפ עוד 33 סמ"ק ובסך-הכל נפח של 680 סמ"ק (קוטר הקדח גדל אבל מנגד יש גם בוכנות קלות יותר). ראש המנוע חדש ועם 4 שסתומים (3 בקודם), מעברי-אוויר משופרים ויחס דחיסה גבוה יותר. את המאיידים מחליפה מערכת הזרקת דלק. השורה הסופית: המנוע מטפס עוד 250 סל"ד ונותן בסך-הכל עוד 7 כ"ס (59 בסה"כ ב-7,750 סל"ד). המומנט המקסימאלי נותר באותה נקודה נוחה, 5,500 סל"ד, אבל ערכו עולה בכ-10% חשובים.

ויזואלית הדבר הבולט ביותר בדגם החדש הוא פנס החזית העגול והמשקף המצומק. הוא גם עובר שורה קלה של עדכונים קוסמטיים נוספים. אף אחד מהאופנועים בקטגוריה הזו הוא לא מלך היופי – והטרנסאלפ לא חריג, ונראה בעיקר פונקציונאלי. על הדופן אגב, מופיע הנ.צ. המדויק של קול דה-לה-בונה, שזה מעבר ההרים הסלול הגבוה ביותר באירופה ונמצא באלפים הצרפתיים, לתשומת לבכם אם פעם תלכו שם לאיבוד. יפה או לא, יש לו עדיין את אותם קווים בסיסיים שמבדילים את הטרנסאלפ מדו"שים אחרים.

קשה להגיד שהוא יפה, אבל אי אפשר להגיד שהוא לא נוח. יש לו מושב טוב שזוכה למעט יותר קימורים מבדגם הקודם. זה לא מורגש מיד אבל אחרי 3 שעות רכיבה רצופות, ההבדל ברור. ורק לפני שנמשיך, נציין עוד כמה שינויים חשובים שעבר הדגם החדש. במסגרת תהליך ההתקרבות לכביש מוחלף גלגל ה-"21 מלפנים ב-"19. גם מהלך המזלג קוצר והוקשח מעט ומאחור צמיג 130/80 מחליף את ה-120/90. לאור כמות הפלסטיקה והמשקל שצריך לדחוף כדי להרים אותו מהרגלית, אני חייב להודות שגם ככה נעלם לי רוב החשק לרדת איתו ליותר משביל מהודק.

תנוחת הישיבה נותרה אותה תנוחה זקופה עם כידון ישר ורגליים מכופפות במידה. מיכל הדלק המעט קטן יותר מספק שיפור – מהותי – בחיבור הברכיים והללו נדבקות היטב בין אותם חלקי הפיירינג שמקשטים אותו. ועוד מסימני הקידמה – את לוח השעונים הענק דמוי לוח פיקוד של יאכטה, מחליף עתה לוח פצפון שמגיע ישירות מההורנט וכולל מד סל"ד וצג דיגיטאלי קטנטן. לא ממש מעורר השראה אבל מספק את כל המידע כולו במבט זריז.

נגיעה בסטרטר והויברציות הקלות-נעימות של הוי-טווין עולות במעלה הכידון ודרך המושב. תחושה מוכרת ואהובה. תצורת מנוע שכמעט ואי אפשר לפספס איתה. קלאץ' חמאתי וקליק לראשון - והטרנסאלפ בתנועה. מה שיפה במנועי וי-טווין, ולא משנה איפה הם עובדים ומה ייעודם בחיים, הוא שתמיד יהיה להם איזה סיפור לספר. מנועים עם אופי ונוכחות גם כשמדובר באופנוע מתון ורגוע כדוגמת הטרנסאלפ. אחרי שלב הויברציות הקלות הוא הופך למעט חלק יותר ומגביר את המשיכה שלו. גם רוכב עם יד עדינה ימצא את עצמו בסופו של דבר מדרבן את המנוע לרוץ למעלה.

וכאן צץ השינוי המהותי ביותר באופיו של המנוע המשודרג. בזכות כל אותם שיפורים שציינו משתפרת מאד יכולת הנשימה שלו בסל"ד הגבוה. המחזה הזה של ריצת המחט כלפי מעלה במחוון, היה נדיר ועל גבול הבלתי אפשרי בדגם הקודם עם מנועו העייף. בדגם החדש זה הדבר המיידי שצץ ועולה כבר במטרים הראשונים. הטווין החביב כאילו קיבל קצת פלפל בהזרקה. מהר מאד מסתגלים להקליק בקלות את התיבה (המצוינת) כלפי מעלה, ולעלות בזריזות להילוך החמישי והאחרון.

מחוץ לעיר הצבת מחט הסל"ד על 6 שוות-ערך ל-140 קמ"ש. עליית הנפח בדגם החדש מסיטה את מהירות השיוט צפונה ב-20-30 קמ"ש, ואם אתם רוצים - גם 160+ מרגישים עליו בסדר גמור. מתעקשים על יותר? האוויר מתחיל להיגמר והוא לא מרגיש בבית. אמנם אין לו הילוך שישי אבל גם לא ממש צריך אותו, להיפך. הילוך אחרון על הגבול הקצר מאפשר להישאר בו גם בעקיפות מזדמנות. הללו מתבצעות בקלילות ולרגעים נדמה שיש לו 85 ולא רק 60 כ"ס צנועים. תכנון נכון וחכם שאינו נכנע לתכתיבי מחלקת השיווק. יפה.

אבל אם אתם מקבלים את הרושם שמדובר פה במכונת שיוט בין-עירוני, מיגון הרוח יהרוס לכם אותו. נקודה כואבת באופנוע מסוגו של הטרנסאלפ ועם יעוד ככלי טיולים מובהק כל-כך. פשוט מאד –מיגון הרוח גרוע. הונדה ממלמלת משהו בתיק העיתונות על מיגון משופר לכתפיים על חשבון הראש, אבל בפועל מה שמתקבל זה אולי קצת מיגון רוח לבטן, וזהו. הכתפיים בתוך הרוח והקסדה חוטפת כמעט כמו ב'נייקד'. פריט שחייבים להחליף מיידית (יש משקף מקורי גבוה יותר). מעבר לזה נציין גם רעידות מטרידות בתושבת המשקף באופנוע המבחן. בנקודת סל"ד ספציפית מאד היא נכנסת לתהודה ומרעידה את כל הפלסטיקה שמסביב. מרעיש ומרגיז אבל נראה משהו מקומי ופתיר בקלות.

בכביש המפותל הראשון הטרנסאלפ מספק תשובה לשאלה חשובה – המנוע קיבל חיים, אבל איך שאר האופנוע מתמודד עם זה? ובכן, התשובה קצרה - מצוין. השילוב של "19 והמתלה הקשיח יותר מלפנים, ביחד עם בסיס גלגלים ארוך יותר ב-10 מ"מ, הם בדיוק כל הסוד. נעלמה תחושת הערפול והנדנודים הקלים של הדגם הקודם ברגע שהיו קצת לוחצים אותו. הוא לא אהב את זה, אבל עכשיו הדגם הנוכחי מת על זה. מנגד, הוא נותר אופנוע נעים ורך מספיק גם על כבישים מחורבנים. לאור המנוע החזק יותר, הונדה הייתה חייבת להתייחס לנושא ברצינות – ואת זה היא עשתה על הצד המושלם. הפרונט מספק את הפידבק ועם היגוי מדויק יותר משמעותית, והאופנוע יציב גם במהירויות גבוהות יותר. אחרי הרבה שנות אבולוציה, הטרנסאלפ הופך ליופי של אופנוע כביש מאוזן. מי היה מאמין...

עם השיפור בכביש באה הנסיגה בשטח. לא בדקנו אותו על מעבר לשבילים כאלו ואחרים - הוא לא בנוי ליותר. משקל, סרבול וצמיגי כביש בצד, מנגד יש לו גלגלים עם 'שפיצים', מרווח גחון של כמעט 180 מ"מ, מגני ידיים בסיסיים פתוחים ומיגון מתחת למנוע. תכלס - הוא נוסע גם בשבילים מסולעים עם חצץ וצמחייה. אפילו כשהשבילים הופכים לגרועים יותר. לא מהר, לא זריז, אבל מתקדם היטב ועם המיכל הקטן והצר יותר, גם טיפה קל יותר לעבור לעמידה. אבל מה שמאכזב ומרתיע מלהאיץ הם דווקא רעשי הפלסטיק המוגזמים והמטרידים שמגיעים מהחרטום ומצידי המיכל, שמזכירים כל הזמן שהם שם ומה יהיו ההשלכות של המפגש עם הקרקע – דבר שלכשעצמו אינו נדיר במיוחד כשיורדים מהכביש הסלול. כשהאספלט נגמר הטרנסאלפ ממשיך – רק לאט.

נסכם. הטרנסאלפ נותר בדיוק מה שהיה קודם לכן. אותו אופנוע בוגר ונחמד, כזה שמיועד לאנשים נחמדים. אל תחפשו איתו אקשן והתחרעות כי הוא לא מתוכנן לזה, גם אם הוא יודע

שעות הקסם / אבי פרידמן

הכביש ריק ואני עוצר באמצע הירידה. בראי אני קולט את סקוטרמן מגיע, מאט בהדרגה ועוצר. מוריד רגל. אני פותח את המשקף עוד קצת. אנחנו עומדים בשקט באמצע הכביש, מנועים בסרק. הכידון מדגדג בעדינות בכריות כף-היד. השמש נמוכה מאד והנוף שנגלה לעינינו - משתק. הכביש מתפתל בתוכו כמו בתוך גלויה ומבטיח עוד כמה דקות של כיף בהמשך. "מדהים", אני אומר. "מדהים" עונה סקוטרמן. מה שנקרא,"שיחה מעמיקה" בין שני אופנוענים. קלאץ', ראשון, גז, שני, ממשיכים. להמשך, הקישו כאן

לעשות הרבה מעבר לחזותו הידידותית והנעימה. אפשר לקטרג ולהגיד שבמידה מסוימת הוא אופנוע קצת משעמם – ביקורת שבמשך שנים נאמרת על הטרנסאלפ - ואתם יודעים מה, קשה יהיה להתווכח עם זה. גם אחרי תגבורת הכוח שהוא מקבל, הויסטרום של סוזוקי למשל, יהיה חזק, ספורטיבי ונמרץ יותר. גם הוורסיס יהיה פרוע יותר. אבל זה ממילא לא הקטע של הטרנסאלפ. זה אף פעם לא היה הקטע שלו – הוא יודע בדיוק למי הוא מכוון ומי קהל היעד המאד ברור שלו.

הכוח הנוסף אבל, כן נותן לו בכביש את העוד קצת חיים שכבר היו חסרים בדגם הקודם. גם שאר השינויים שעבר מקפיצים אותו מדרגה קדימה על האספלט, שם הוא למעשה חי את רוב חייו, כאשר המחיר שהוא נדרש לשלם בשטח כמעט ולא רלוונטי לקהל הטיפוסי שלו. אז מה מקבלים בסופו של דבר? ובכן, עם כל כמה שרציתי להימנע מהקלישאה על סך החלקים המרכיבים את השלם, היא בלתי נמנעת כאן. הטרנסאלפ לא מצטיין באף סעיף אבל כשמחברים את הכל ביחד - קשה מאד עד בלתי-אפשרי יהיה להתווכח עם התוצאה המשובחת. איך הוא מתמודד מול מתחריו והאם הוא מצדיק תג מחיר לא מבוטל של יותר מ-81 אלף ₪ (8 אלפיות יותר מהויסטרום, למשל), נדע רק אחרי מבחן השוואתי. את הדגם הקודם אותו הוא מחליף, הוא "מנצח" בוודאות. הונדה ממשיכה קדימה עם הטרנסאלפ הנצחי שלא מאבד ולו טיפה מאותו אופי מיוחד. הדגם הבא ב-2016?