"סיפור בזיגזג" - ב.מ.וו R1200GS ו-F650GS במבחן קצת אחר

ה-650 הוא כרטיס הכניסה למשפחת ה-GS בעוד שה-1200 הוא הפסגה; לקחנו את שני הקצוות למבחן שנעשה – ונכתב - באופן שונה

כתב: אבי פרידמן

צילם: טל זהר

התמונה שכאן למעלה בראש הדף צולמה ממרומי הר יואש הצמוד לאילת. גובהו כ-730 מטרים מעל פני הים ויש ממנו תצפית מדהימה לכיוון העיר, מפרץ עקבה והים האדום. את השם יואש קיבל ההר מועדת השמות הממשלתית (יש דבר כזה), שהחליטה לתת להרים מסביב לאילת שמות של מלכי יהודה. ביום חם יש בו רוח שעולה מעלה בין הגאיות, ומפצה על העובדה שאין בכל התצפית המקסימה הזו אפילו טיפה אחת קטנה של צל. פשוט מאד להגיע אליה - יוצאים מאילת בכיוון לעובדה, וממש לפני מחסום מג"ב בנטפים ישנו שילוט שמאלה שמפנה לשביל איטי אבל עביר לכל סוגי הרכב.

צמד האופנועים שבתמונה הם ה-GS ים של ב.מ.וו: הגדול ביותר, ה-R1200GS, והקטן ביותר, ה-F650GS. אצל ב.מ.וו הצירוף GS פירושו "לכביש ולשטח", והיות וגם טל, שמתלווה אל סקוטרמן ואלי, מצויד באופנוע מתאים - אנחנו לא חושבים פעמיים ופונים אל השביל. אני על ה-650 כשלפני סקוטרמן על ה-1200. הוא נעלם קדימה בקלילות, ה-650 קצת פחות אוהב את זה אבל מסתדר לא רע. כך או כך, אחרי כמה מאות מטרים אנחנו כבר למעלה, מחנים את האופנועים. זאת לא רק נקודה גבוהה טופוגרפית, זאת בכלל נקודת שיא מסוימת ביום הרכיבה האינטנסיבי הזה שלנו שהתחיל, כמו כל דבר טוב, קצת במקרה, קצת לא במקרה, ובעיקר - כי רצינו לגוון ולעשות משהו קצת שונה.

גז על המקלדת, ברקס עם העכבר

מבחני הדרכים בפול גז קיבלו בשנתיים האחרונות דחיפה משמעותית כשכותבים חדשים ומוכשרים הצטרפו למערכת הקטנה שלנו. פעם, לפני שקיבלנו על עצמנו כמה החלטות גורליות בדבר עתיד המגזין, היינו קבוצה מאד קטנה שעשתה הכל. לא היה אופנוע שיצא לשוק שלא רכבתי עליו. האמת? תקופה חלומית עם תחושה חלוצית. כשגדלנו, והיום מספר הבוחנים כבר לא כל-כך קטן, זה מחייב מעבר לצורת עבודה – וגם כתיבה – מאורגנת ומסודרת יותר. במקביל, קרו עוד כמה דברים. אחד הפחות כייפים עבורי, באופן אישי, הוא שכמי שאמון על עריכת התכנים באתר - מצאתי את עצמי עושה כמעט רק את זה, והרבה, הרבה פחות רוכב. מצאתי את עצמי רוכב יותר מדי על המקלדת והעכבר, ופחות מדי שם בחוץ, בכבישים ובאוויר הפתוח.

כשבלוח העבודה שלנו ראיתי את השם שלי בצמוד ל-F650GS ("פרידמן, זה אופנוע שתפור עליך!", התלהב אביעד), זה הרגיש לרגע כמו המבחן הראשון שלי אי-פעם. התלהבות ילדותית לגמרי. מרוב התרגשות ולחץ שהצטבר, החלטתי לעשות עוד צעד ולגמרי לשבור את השגרה הפרטית שלי בחודשים האחרונים. רציתי להוסיף למבחן הזה צבע ולעשות אותו אחרת מהמקובל. יסלחו לי שאר הבוחנים (שלהם אני תמיד מציק לשמור על פורמט אחיד) - אבל המבחן הזה יהיה כתוב טיפה אחרת, כי הוא גם נעשה קצת אחרת. מותר לי, לא? נקרא לזה פריבילגיה של עורך.

ההחלטה הפשוטה הייתה לצרף למבחן אופנוע נוסף, אבל לא סתם אחד שלא קשור כי אם כזה בעל אלמנטים משותפים: R1200GS. האופנוע שודרג השנה, והוא מהווה את הקצה השני של הקשת במשפחת ה-GS של ב.מ.וו. קבלו אם כן אח גדול ואח קטן לאותה משפחה. עכשיו היות וההקדמה הזו באמת מתחילה להיות ארוכה מדי, בואו נתחיל.

סיפור בזיגזג

נפגשנו ביום שישי ב-6 בבוקר בתחנת הדלק של נתב"ג. היעד הלא יומרני מדי הוא לאילת וחזרה. מדובר בקילומטרז' מכובד ובמתווה שכיח במבחני הדרכים שלנו. את המסלול, החלטנו לעשות הכי פחות שגרתי שאפשר. לא יוצאים דרומה 'דוך' בכבישים הרגילים אלא מנסים להאריך את הדרך כמה שיותר. אין כביש 6 ואין כביש 40. אפילו להחליף את כביש הערבה במכתש רמון מרגיש לנו נדוש מדי. ננסה לזגזג כמה שיותר.

אנחנו יוצאים לדרך. הקטע הראשון שלנו כולל את כביש 1 בכיוון מזרח אל בית-שמש. משם נמשיך לעמק האלה, נחצה את בית-גוברין ונגיח לצומת פלוגות ממזרח. סקוטרמן עולה על ה-1200 ואני פונה אל-עבר ה-650. עברה כמעט שנה מאז פגשתי אותו במילאנו יחד עם אחיו, ה-800, עליו פנגס רייר פה לא מזמן. ה-650 מוגדר כמתון, רגוע וידידותי יותר, והוא למעשה כרטיס הכניסה של ב.מ.וו למשפחת ה-GS המכובדת. עם מושב נמוך יותר, הוא גם קורץ לרוכבים פחות מנוסים. יש קטע די הזוי עם השם של האופנוע: למרות ה-"650", מדובר באותו מנוע 798 סמ"ק, רק עם 14 כ"ס פחות מבדגם ה-F800GS. ב.מ.וו מאמינים ש-650 נשמע פחות מפחיד מ-800. חוץ מזה יש פה איזה המשך רעיוני של ה-F650GS הקודם, שבכלל היה סינגל, והוא באמת היה 650 סמ"ק. מבולבלים? אתם לא לבד. קוראים לזה הגיון גרמני ולא מתווכחים איתו.

שעות הבוקר הן הזמן הכי טוב ביממה לרכיבה. אנחנו שוטפים את הכבישים הריקים בשעה המוקדמת, כשעוד קריר ונעים. מדובר בכבישים אהובים על בני מיננו האופנוענים ופה ושם מציצה לה ניידת מתנ"א מנומנמת. למראה שלושה דו"שים היא חוזרת לישון בלי להטריד. בית גוברין עוד ריק לגמרי ולפני שבכלל התחלנו אותו, אנחנו מסיימים את הכביש ומגיחים בצומת פלוגות. הנטייה הטבעית היא לפנות בה דרומה אבל אנחנו ממשיכים ישר. בצומת נהורה נפנה שמאלה ונמשיך לשדרות. את הדרך לאילת כאמור, נעשה בהרבה זיגזגים.

ה-650 הוא אכן אופנוע סופר ידידותי. אותם סוסים שנשארים במפעל ב.מ.וו, מאפשרים לטווין המקבילי הגאוני הזה עקומת מומנט מתונה וליניארית יותר, שגם מגיעה לשיא מוקדם יותר בקשת הסל"ד. תגובות המנוע נהדרות, המשיכה מצוינת והסאונד... אחחח איזה צליל יש למנוע הזה. בסרק הוא נובח חרישית בין הפעימות, כולו מחכה לפמפומי מצערת עצבניים ברמזור, רק שאלו יראו קצת מגוחך לצופה מהצד לאור המראה המאד לא-קרבי שיש לו (דיסק בודד מלפנים, צמיג 140 מ"מ רזה מאחור, ובכלל כל צללית האופנוע נמוכה). בסל"ד 5,000, כשהוא מתייצב על בערך 140 קמ"ש, האופנוע כולו מהדהד בתדר נמוך ונעים שעושה לרוכב טוב באוזן ונעים בגב. עכשיו תשמעו עוד משהו על המנוע-פנינה הזה: אחרי 300 ק"מ הצלחתי לדחוף למיכל 14.22 ליטר דלק. אני אחסוך לכם – מדובר על קצת יותר מ-21 ק"מ לליטר. בשלושה תדלוקים שונים התוצאה הייתה דומה. מרשים מאד.

"בהמת-מסע"

אחרי צומת חלץ אנחנו עוצרים בצד לסשן צילומים. אנחנו רוצים לצלם קצת את כל אחד מהם בנפרד ואז ביחד. לא מחפשים זוויות, לא מנסים להעביר תחושה של מהירות. הקטע היום הוא אחר – טיול, מסע, אווירה. אני גם בעד להשאיר את תיקי הגב צמודים לאופנועים כדי לתת לתמונות תחושה יותר

"סוס מנצח": R1200GS / סקוטרמן

מקור משפחת ה-GS לפני כ-30 שנה בגרסת הראלי של הבוקסר, שקיבלה את הכינוי G/S כראשי התיבות בגרמנית: Gelande/Strase - שטח/כביש. ברבות השנים ה-G/S הפך ל-GS (סמנטיקה) והעלה נפח ושומן. השיא הגיע בדמות ה-R1150GS. ב-2004 הוא כבר נשלח לחדר-כושר להוריד משקל ולהעלות שרירים. התוצאה הייתה ה-R1200GS שאיבד 30 ק"ג והוסיף 15 כ"ס. מהר מאד הוא הפך לנמכר ביותר בתולדות משפחת ה-GS, עם מעל 100,000 יחידות מסתובבות בעולם. להמשך, הקישו כאן

אותנטית, טל חושב שעדיף להוריד. סקוטרמן מצדד בו ואנחנו מורידים אותם. בהמשכו של היום לפעמים נקפיד להורידם ולפעמים לא.

מחליפים אופנועים וממשיכים דרומה לכיוון צאלים. לעלות על ה-R1200GS זה כמו לחזור לחבר מוכר. בעצם, קבלו תיקון - זה יותר כמו להתיישב לגולית על הברכיים; אלוהים כמה שהאופנוע הזה גדול. אולי עוד יותר ממה שהוא גדול פיזית (והוא גדול מאד, פיזית), עם הכידון הישר, המשקף הגבוה וצמד הצילינדרים הזקורים להם לצדדים, התחושה רק מתעצמת. את ה-GS, וכשאומרים רק "GS" מתכוונים במפורש ל-R1200GS, בחנו לראשונה כשיצא בשנת 2004. הדגם החדש של 2008 קיבל עוד קצת הספק, תיבת ההילוכים שונתה מעט (כמו-גם יחסי ההעברה בה), המושב שופר ואילו את תושבות הכידון ניתן לסובב ב-180 מעלות כדי לשחק עם מיקומו.

השיפורים מורגשים אבל מדובר באותו אופנוע בדיוק. אותו אופנוע שאודותיו כבר נאמר הכל בעיתונות המקומית והעולמית. הוא שבר שיאי מכירות, הגדיר נישת שוק וכבש אותה בעצמו בלי להשאיר מקום לאף אחד אחר. הוא גם הקיף את העולם בדרך הארוכה סביב, וחצה אותו גם דרומה (בגרסאות האדוונצ'ר, העוד יותר גדולה), והכל לעיני מצלמות ה-BBC עם שני כוכבים בלונדיניים מלוקקים ודביקים.

השיאים הבין-לאומיים הללו ששבר האופנוע הזה לא מונעים ממני מלמצות את כל הפינוקים שהוא מציע, ואת איכות החיים שהוא מקנה כאן בארצנו הפצפונת. בלי שום מאמץ וללא כל טרחה הוא חוצה את הנגב הצפוני. בסיס צאלים מאחורינו וקבוצות הטנקים נעלמות במראות העגולות (הרבה יותר טובות אגב מהמחודדות המטופשות של ה-650). הקטע הישר עד לצומת משאבי-שדה נשאב תחתיו. למנוע הבוקסר יש השנה צמד ראשים משופרים והמומנט הרב נוזל החוצה מכל פינות השלדה החדות והלא מלוטשות. הוא עושה כל מאמץ כדי לא להתאמץ גם כשלוחצים אותו. זה לא רק המנוע זה גם המתלים, השלדה, הבלמים, הכל בעצם. אי אפשר לאמץ ולהטריד את מנוחת הג'מבו הזה, אולי קצת לדגדג אותו. עברנו עוד קילומטר. ועוד אחד. ועוד עשרה. אופק אחרי אופק נכבשים בשאננות.

אפשר לעשות כל מיני דברים כדי להפיג את המונוטוניות, כמו למשל לשחק עם התצוגה הדיגיטאלית ולבדוק מה לחץ האוויר בצמיגים. מה קצב עליית טמפרטורה האוויר שמסביב? כמה דלק נשאר ולאיזה טווח זה יספיק? תעירו אותי בבקשה בצומת הבא. זו "בהמת מסע", אני אומר לסקוטרמן בצומת חלוקים שעל יד שדה-בוקר, כשאני מדגיש את איותה של המילה השנייה. הוא מהנהן בראשו להסכמה. את זה שמדובר בבהמה, לא צריך להסביר - זה ברור מאליו.

אופני וי-טווין

כאן בצומת אנחנו מחליטים להמשיך את הזיגזג שלנו לאילת, ובמקום להדרים אנחנו פונים לכיוון ירוחם. היעד – המכתש הגדול וממנו למעלה עקרבים. אני עדיין על ה-1200, למרות שבפנים מתחילה התחושה שדווקא על מושבו של ה-650 הוא המקום שאני רוצה להיות, בוודאי בקטעי הכביש המפותלים. גם על כאלו ה-1200 נע בקלילות מרשימה, אבל בד-בבד גם בסטריליות וביעילות מרשימות לא פחות. לפעמים זה לאו-דווקא יתרון, בעיקר לא אם מחפשים את החספוס והאתגר. אתגרים יש עם ה-1200 בעיקר במעבר על סלעים, פחות במה שקשור לאספלט. הכל קטן עליו, תרתי משמע.

אנחנו חוצים את המכתש הגדול. עננות הבוקר מתפזרת והטמפרטורה עולה. אין נפש חיה בכביש השומם הזה ואנחנו פונים לכיוון מעלה עקרבים. יש נקודה מסוימת שאני תמיד אוהב לעצור בה, לדומם את המנוע, ולהסתכל קדימה על המשכו של הכביש: כמה קילומטרים של מישור אין-סופי נפרסים עד לאופק. אני חושב שקוראים למקום מישור ימין, לא בטוח. צבע האדמה כהה יחסית ונותן תחושה של סוף העולם. "צלם, צלם פה!", אני זורק לטל. הוא מצביע על השלט שאוסר לצלם ושואל אותי אם אני רוצה את השלט בפריים או לא. נו מילא, אז ממשיכים הלאה לכיוון מעלה העקרבים.

את מעלה העקרבים עדיף לעשות דווקא בכיוון של הירידה - הנוף עוצר נשימה. כאן אנחנו פוגשים עוד אנשים. משוגעים, יותר נכון. רוכבי אופניים שעולים את כל הדרך מעין-חצבה ועד לשיאו של המעלה. בשלב מסוים אנחנו פוגשים רוכב שעומד בצד ונראה שפוך לגמרי. הוא על טיפות המים האחרונות שלו. טל מפנה את הצינור שיוצא משקית המים שעל גבו אל תוך אחד מבקבוקי המים של הרוכב, וממלא אותו. הרוכב שותה ומתחיל קצת להתאושש. בינתיים מופיע מאחור רכב הליווי של הקבוצה. סקוטרמן שם לב לנקודה מעניינת באופניים: יש בהם שני בקבוקי שתייה - אחד צמוד לצינור השלדה האנכי שיורד מהכסא ואחד לצינור האלכסוני שלה, שמחבר את הדוושות עם הכידון. אם מסתכלים על זה מהצד, זה מזכיר מנוע V בזווית של 60 מעלות. אפריליה מילה, למשל. בזמן שטל "מתדלק" את הרוכב אנחנו משתעשעים במחשבות על אופני סינגל, טווין ואפילו 4 בשורה. החום מתחיל כנראה להשפיע גם עלינו. אנחנו מתחלפים ואני חוזר ל-650.

תמצית ההבדל

הירידה הארוכה לכיוון צומת חצבה חושפת נקודה מרגיזה ב-GS הקטן: הדיסק הקדמי. כדי לחסוך ולפתוח פער בין תמחור ה-650 וה-800 (כ-20 אלף שקל), ב.מ.וו אכן חסכו והסתפקו בדיסק בודד. מנגד, האופנוע מספיק כבד ועם ביצועים כאלו שבהחלט מצדיקים דיסק שני. יש אמנם ABS (מצוין) אבל אין יותר מדי רגש ובירידות ארוכות במזג אוויר חם, זה כבר די ברור שב.מ.וו חסכו במקום הלא

"ליידי ג'י-אס": F650GS / סקוטרמן

קשה לחשוב על שם מבלבל יותר מאשר "650" לאופנוע שנפח המנוע שלו הוא בכלל 800 סמ"ק. ה-F650GS הקודם היה סינגל ודומה כי ב.מ.וו עשו הכול כדי לשכנע את המתבונן כי מדובר ביורש ישיר של אותו אופנוע ותיק. מילת המפתח לפיצוח האופנוע היא מיתון (Detune). ה-650 הוא דגם הכניסה למשפחה. השוני לעומת ה-800 עם הבסיס הדומה, מתחיל כבר בלוגו: 650 נראה פחות מאיים מ-800, שזה למעשה הנפח האמיתי. ההספק הופחת ל-71 כ"ס במקום 85 בגרסה הקרבית. גובה המושב הונמך ל-820 מ"מ ויש אפשרות לגרסה נמוכה עוד יותר. החישוקים יצוקים והקדמי הוא "17 במקום "21, ומקבל רק דיסק יחיד. להמשך, הקישו כאן

נכון. בשאר התחומים ב.מ.וו לא חסכו. להיפך. השלדה עשויה צינורות פלדה והמנוע מהווה גורם נושא בעומס. המתלים משובחים ולמרות קיצור המהלך לעומת ה-800, לכביש הם ארוכים דיים. גם בשביל, אם לא ממהרים יותר מדי, הם יתפקדו בסדר, והמגבלה תהיה עד כמה תרצו לסכן את הגלגלים היצוקים.

חניון חצבה. לתחנת הדלק שצמודה אליו אנחנו גולשים על אדי-דלק, כשבשני האופנועים כבר מתבצעת ספירה לאחור של הקילומטרים ונוריות אזהרה מהבהבות. מתחת לכמות דלק מסוימת במיכל, הצג מתחיל להבהב ולספור אחורה את המרחק עד לעצירה המוחלטת המשוערת. אני חייב פעם לנסות לבלבל את המחשב ולראות מה קורה לספירה, כשהמרחק הזה מגיע לאפס ועדיין יש דלק במיכל. הוא יראה שנותר עוד מרחק שלילי?

אנחנו מתדלקים וממשיכים דרומה. זה אולי קטע הכביש הכי מבעס בארץ אבל אין לנו ברירה. יש נוכחות משטרתית לא מבוטלת וגם כמה ניידות סמויות (מה עושה טויוטה קארינה בצידי הכביש, סופרת ג'וקים?!). לאט אבל בטוח אני הולך ומתחבר ל-650 הקטן יותר. למרות שהוא צפוף יותר מאחיו הגדול, למרות שמיגון הרוח שמספק המשקף הקטן הוא סביר ולא הרבה מעבר, ולמרות שמורגשת עבודת המנוע, המתלים ובכלל האופנוע כולו, אני מפתח העדפה ברורה אליו. אין פה למעשה מקום להשוואה בין שני האופנועים - לא במחיר וגם לא בייעוד, אבל בחירות אישיות הן בדיוק כאלו - אישיות, ואין מה להסוות ולהתכחש אליהן. ה-1200 הוא בכל פרמטר אפשרי אופנוע טוב יותר; ה-650 לעומת זאת, הוא אופנוע יותר.

למראית עין ה-F650GS וה-F800GS שכאמור נבחן כאן לא מזמן, אופנועים דומים למדי. למעשה, הם לא יכולים להיות שונים יותר. ה-800 לחובבי השטח, האקסטרים והחוליגניות. ה-650 – בדיוק להיפך. לא פלא שבבחירה בין השניים, הכסף של פנגס היה הולך ל-800, ושלי ל-650. אם אתם מכירים גם אותי וגם את אלי, אתם בעצם כבר יודעים בדיוק גם מה ההבדל בין שני האופנועים – תמציתו הוא ההבדל בינינו. עכשיו אתם חייבים להודות שלהבהיר את השוני בין צמד אופנועים באמצעות ההבדל בין שני בוחנים, זה לא משהו שפגשתם קודם.

בצומת באר-מנוחה אנחנו שוב מחליפים ואני מטפס על ה-GS הגדול. את השעמום הנוראי של הקטע הקצר בכביש הערבה מחליפה עכשיו חוויה אחרת לגמרי. הכביש עד לצומת שיזפון וממנה עד לאילת דרך עובדה, הוא אחד הכבישים היותר מדהימים בארץ לרכיבה מהירה. ה-1200 אוהב כבישים רחבים, מהירים ופתוחים. קשתות ארוכות ואספלט איכותי. המהירות הולכת וגוברת אבל עדיין אין אותות של מאמץ מכיוון הבוקסר. ב.מ.וו הם היחידים שמחבקים בחום ואהבה כזו את תצורת המנוע הכל-כך מיושנת. מצד שני הם כבר כל-כך מכירים את המנוע הזה, עד שהגיעו איתו לטופ-שבטופ. בעצם, הם גם הגיעו לרמת מיצוי לא רעה בכלל של ה-GS עצמו. מה אמרתי מקודם לגבי האופנוע המועדף עלי?

נקודת קיצון

הר יואש. אנחנו מגיעים לנקודת הסיום הדרומית והגבוהה שלנו מתחילת הכתבה. בזמן שטל מצלם אנחנו יושבים ומסתכלים. על הנוף, על האופנועים, על הקסדות המטונפות. יש משהו ברכיבות ארוכות שעושה את זה. ההתחברות למכונות, לטבע ולנוף. דהרה על כבישים ארוכים וריקים היא דבר שלאחריה מגיעה רגיעה ושקט נפשי. יש גם דממה מוחלטת באוויר הלוהט, ואנחנו משתדלים שלא להפריע.

זה השלב בו בכל מבחן דרכים אצלנו מופיע סיכום קצר על כל אחד מהאופנועים שהשתתפו בו, וגם כמה מסקנות. אם אתם מחפשים את זה, תמצאו את זה בצמד תיבות הטקסט לאורך הכתבה בהן סקוטרמן מסכם לכם את התכלס. אני לעומת זאת, לא רוצה להפריע כרגע לשקט הזה. אני ממשיך להסתכל על צמד האופנועים על רקע הנוף המדברי המקסים ורושם לעצמי 'וי' קטן על ההחלטה לגוון ולעשות את המבחן הזה קצת אחרת. החלטה שנולדה מלחץ ובעירה פנימית לרכב ולכתוב, שבמשך זמן רב מדי הייתה כבויה. מצב שאני מניח שבעתיד, אני חייב להקפיד ולא להגיע אליו שוב.