"שובה של החוליה החסרה" – ב.מ.וו F800GS במבחן

על בסיס מנוע הטווין 800 המקבילי שלה, הציגה ב.מ.וו את ה-GS. גרסה קטנה יותר של ה-R1200 או בעצם גרסה גדולה של ה-F650? לקחנו למבחן כדי למצוא את התשובה

כתב: אלי פנגס

צילם: טל זהר

לאופנוע הזה חיכיתי בפינה מאז שראיתי את התמונות שלו מתערוכת מילאנו של 2007. כבר דרך הפיקסלים בדו-מימד העסק הרגיש נכון. החוליה החסרה. האופנוע שימלא את החלל העצום בין ה-F650GS ל-R1200GS. כלי עם גישת ביניים, חצי הדרך בין הטירוף המינימליסטי של ה-HP2 לנמנום המאובזר לעייפה של ה-GS אדוונצ'ר.

אני חיכיתי לאופנוע הזה בפינה, כי עד לא מזמן הייתי פריק בסתר של האח הגדול והוותיק שלו, ה-R1150/1200GS. ואני אומר "עד לא מזמן", מכיוון שעברתי עליו חוויה שקצת קלקלה את הרושם הראשוני מהכלי האדיר הזה. למען הסר ספק, אני עדיין חושב שה-GS-ים הגדולים הם מהמכונות המשובחות ביותר שאי-פעם תרו את הפלנטה הזו על שני גלגלים. באמת. אבל אחרי כמה ימים על דו"ש בוקסר כזה שמומן על חשבון משלם המיסים, גיליתי שהוא לא כוס התה שלי: ה-GS הגדול הוא פשוט בלתי ספורטיבי. הוא רוצה שתשב במקום בלי לזוז, תסובב את הגז ותיתן לו לעשות את העבודה.

ה-F800GS החדש לעומת זאת, עוד מאירופה יכולתי לראות שהוא חיה אחרת. ג'אנט "21 מקדימה, שפיצים, פנימיות, מזלג הפוך (לא טלה-לבר), שרשרת וגלגלי שיניים (לא גל הינע), מושב צר ושטוח... מממממ...נראה כאילו יש עם מי לדבר.

זו הסיבה שחיכיתי לו בפינה. חיכיתי לו בשקט, המתנתי תוך שאני דג ידיעות עליו מהרשת, מצפה לפוסט המיוחל בפורום המערכת של פול-גז, זורק משפט פה ושם למי שצריך, ואז הוא הגיע. או כמו שאומרים, ואז הוא נפל לי לידיים.

התחלות קשות

בבוקר המבחן המיוחל חשכו עיניי. מה זה? אופנוע ההדגמה עם צמיגי כביש? הרי בכל התמונות הוא מופיע עם צמיגי שטח. אז למה זה מגיע לי? למה דווקא זה הישראלי מתייצב למבחן נעול ב... וואלה, לא יודע. לא עניין אותי אפילו להסתכל אילו צמיגים אלה מרוב שהיו עגולים וחלקים. אפילו לא קובייה אחת לרפואה. למען המשך תקין נפשית של היום, החלטתי להדחיק את העובדה המצערת הזאת ולהתייחס אל אופנוע ההדגמה כאילו היה נעול צמיגי דו"ש. ודו"ש בעל צמיגי דו"ש בוחנים על שבילי אדמה מהודקים. כמו אלה שיש בשפע בין חמוקיו הרדודים של עמק יזרעאל.

בדרך יזרעאלה גיליתי שאני רכוב על הב.מ.וו הכי ק.ט.מ שיוצר אי-פעם; צר, גבוה, מתלים נוקשים, מושב מינימליסטי ותגובות מנוע חדות. בנסיעה רגועה אפילו חדות מדי; מערכת הזרקה קצת ברברית יחד עם מהלך מצערת קצר, גורמים להצלפות השרשרת חוזרות ונשנות בחיבור בין סגור לפתוח. אחרי פרק הסתגלות העסק נרגע קצת, אבל עד סוף המבחן עדיין מצאתי את עצמי מנסה להחליק את המעברים האלה עם הקלאץ'. תוצר הלוואי הנחמד של כל זה הוא התחושה שהמנוע הזה, שמקורו ב-F800S, חזק ופראי יותר מנתוניו על הנייר (85 כ"ס). הוא מווברץ באופן די מורגש סביב ה-5K סל"ד, אבל זה רק מוסיף לתחושת החיות והחייתיות שלו. אספקת הכוח ליניארית לחלוטין ושמישה מ-3K ועד הקו האדום. בתאוצות מתחתית הסל"ד נשמע מנוע הטווין המקבילי הזה כמו גרסה תזזיתית של בוקסר, או גרסה מוגדלת ובשרנית של טימקס, והצליל הזה רק מחכה לאקרפוביץ' שממתין לו בקטלוג השיפורים של החברה. מהירות השיוט נמצאת איפשהו בין 120 ל-140, ואם אתה עצבני אפשר לבלות מיכל דלק שלם על 160. יש לך פלפל בטוסיק? אז הוא גם עובר את ה-210 על השעון. וזה, ידידיי, סופר-מכובד לאופנוע עם צללית של דו"ש ואווירודינמיות של מיקרוגל עם דלת פתוחה.

אם כבר באווירודינמיות עסקינן, אזי מיגון הרוח מאכזב. ואני משתמש במילה מאכזב לאור הגאונות של המשקפים על ה-650 הישן וה-1150/1200 לדורותיו ועל כל גרסאותיו. משקפים שאפשר לנהל בחסותם שיחה שקטה עם המורכב במהירות 120 קמ"ש. לעומתם, ב-F800GS מיגון הרוח למעשה לא קיים. כל ייעודו של המשקף הוא להסדיר את המערבולות ולהביא לך אל הקסדה אוויר חלק וקונסיסטנטי. איך הם מעזים? ובכן, המתינו נא לפרק השטח.

אבל מאחר וכבר החלה מפולת הטענות והמענות, בואו נמשיך עוד טיפה. למשל הבלמים. עוצמה, בלי עין הרע, לא חסרה להם בכלל. אבל משהו בשילוב בין המשאבה, שקיעת המנוף ושקיעת המזלג גורם להם להרגיש מוזר. מוּשי כזה. כמו בבלמים המתוגברים חשמלית של חלק מדגמי ב.מ.וו, התחושה היא שיש חוצץ ומערפל בינך ובין הקליפרים הקדמיים.

ויש גם את עניין המושב הצר והנוקשה. לא מפנק ב-כ-ל-ל. כשאתה טרי, בתחילת היום, הוא עוד בסדר למשך השעה הראשונה ונסבל בשעתיים שאחריה. אבל לקראת סוף היום, כשאתה כבר עייף ודואב, קשה להתמיד עליו יותר מחצי שעה בכל פעם בלי שהעסק יכאב. אם כן, חסל סדר הרביצה באוכף למשך שעות אין ספור. מעכשיו, טיולים עם הפסקות.

עניין אחרון, שהרגיש לנו יותר כמו חוסר מזל מאשר בעיה בדגם: קצר בכבל שמוביל אל המיקרוסוויטץ' של רגלית הצד (זה שמכבה את המנוע כשמכניסים להילוך עם רגלית פתוחה). הבלת"מ הזה עצר לנו את יום הצילומים הראשון והחזיר את האופנוע הצהוב אל היבואן על גרר. ליום הצילומים השני הגיע האופנוע עם פלסטיקה אפורה ובלי ג'ק אמצע. תמוה, אבל שיהיה, הוא מרשים גם באפור.

זה משיגינע זה!

אם אתם תופסים עכשיו את הראש ולא מאמינים למעשי הנבלה שהעזו הבאווארים לעשות בדגם החדש שלהם, אז נישלח אתכם כבר עכשיו לקנות את ה-1200GS תמורת כל כספי הפנסיה שלכם. ואל תשכחו להוסיף עליו את הארגזים כדי שיהיה מקום לקטטר, מכשיר האינהלציה ונעלי הבית איתם תסתובבו במסדרונות בית גיל הזהב. אה, ותשמרו עליו טוב טוב, כי בטח נרצה לקנות אותו מכם כשנהיה בני 200 ונחפוץ בקרוזר שיפנק את עכוזינו הדואב. להתראות. כן כן, נבוא לבקר בשבת.

הלכו? יופי. אפשר להרים לפול-ווליום. ועכשיו תקשיבו לי טוב: זו מכונה קרבית. אלה שבנו אותה ראו בעיניי רוחם קהל יעד דינאמי ומופרע בהרבה מהקונה הממוצע של ה-GS’ים עד היום. כל אחד מ"החסרונות" שהוזכרו הופך יתרון ברגע שיוצאים לתת גז כמו שצריך על כבישים הרריים - צרים, הדוקים ומחורטשים ככל שיהיו - ובטח שגם בשטח. תגובות המנוע החדות, המשקף הקצר, המושב הצר והשטוח ואפילו אופי פעולת הבלמים – כולם נראים פתאום הרבה יותר הגיוניים כשמתחילים להעיף כמויות מסחריות של אבק.

המתלים, בתור התחלה, הם קוסמים. הם נוקשים מספיק בכדי לקלוט את האופנוע הלא קל הזה בנחיתות מן האוויר, הם פרוגרסיביים מספיק בכדי לגהץ את רוב הקטנות לכדי טפיפה עדינה, ומרוסנים מספיק בכדי להשאיר את גוף האופנוע מקביל לקרקע וצף כמעט תמיד באותו הגובה. יש לציין שבשטח קשה יותר השיכוכים של המתלה האחורי איטיים מדי, וברצפים של מהמורות הוא מתקצר ובסופו של דבר מפסיק לספוג. בכדי לטפל באלה יש צורך להאיץ (לרכך) משמעותית את שיכוך ההחזרה והאופציה אכן קיימת. באופנוע המבחן העדפנו לא לגעת ולהישאר עם הכמעט מושלמות בתנאי שטח קל ועל הכביש.

ההגוי של ה-800GS מעט כבד מהמצופה, אבל מדויק ביותר. די מפתיע בהתחשב בחלוקת המשקל של המכונה הזו, שכל כולה זועקת שטח. על האספלט אין שום ערפול מהגלגל הקדמי, אבל כשצריך להניף אותו מעל מכשול בשטח, אז האופנוע עושה זאת בשמחה גם בהילוך שלישי, עם צמיגי כביש על שביל כורכר לבן וחלקלק.

היכולות הללו מסוגלות לבוא לידי ביטוי בעיקר הודות למבנה האופנוע. תכנון חכם ומודרני איזן את המכונה הזו מצוין בין דרישות הכביש לשטח. תנוחת הרכיבה עובדת מעולה גם בישיבה וגם בעמידה: הכידון גבוה מספיק, הרגליות נמצאות מספיק אחורה ביחס לישבן והגוף הצר של ה-800 מאפשר לנוע קדימה ואחורה ללא הפרעה, תלוי כמה ארוכות הידיים שלכם. עכשיו בטח כבר ברור למה המושב צר ושטוח, אבל זהו גם ההסבר להיות של המשקף קצרצר ומשוסע. נסו פעם לדחוף פול גז בעמידה על האופנוע בשטח, ותראו איך אתם משחילים את סנטר הקסדה בדיוק דרך השסע הזה ומצליחים לרכב על האופנוע המקפצץ מבלי לרסק את הגרוגרת על המשקף. אם לא תתמקמו כל-כך קדימה, תגלו שהמנוע מסוגל להוריד פצצות הספק שפשוט יתלשו אתכם מהכידון. מישהו כאן חשב על שטח בקצב ראלי, אין לי שום ספק.

למי מכם שבכל זאת יש ספק, הסתכלו רגע איך הדבר הזה מתוכנן, בנוי ומורכב: לוח השעונים יושב על תושבות גמישות ויש בו את כל מה שצריך בכדי לתכנן דרך נטולת תחנות דלק: צריכת דלק ממוצעת, מהירות ממוצעת, מרחק עד התחנה הבאה עפ"י קצב הנסיעה הנוכחי, טריפים, סטופר, טיימר, ואפילו מד טמפרטורה חיצונית. כוסית נוזל הבלם יושבת גם היא על תושבת גמישה, אין פיירינגים פנימיים, פלסטיקה רכה וגמישה, ג'אנט "21, גלגלים עם פנימיות, משקף חתוך, כידון פאט-באר, מגני ידיים, מגן מנוע קטנטן, שרשרת גלגלי שיניים לטובת היכולת לשנות יחסי העברה, הכל חשוף, מינימליסטי, אלסטי ונגיש. אופנוע לחיים קשים בשטח. רק שבניגוד לאדוונצ'ר הגדול, שעובר בכל מקום בשטח, ה-800 לא רק עובר. הוא נוסע. והוא בנוי לעשות את זה מהר ובשליטה.

המחליף של הסוּפר-מי?

מבחינת המיתוג שלו בב.מ.וו, ה-F800GS הוא סך-הכל המחליף של גרסת הדקאר ל-F650. כמו אותו 650 סינגל, גם לדו"ש טווין 800 החדש יש שתי גרסאות: מתונה וזולה (F650GS, אבל 800...) וקרבית ויקרה יותר (האופנוע הנבחן כאן). אם נחזור להערכות מפסקת הפתיחה, אז כן: הוא החוליה החסרה. האופנוע שימלא את החלל העצום בין ה-F650GS ל- R1200GS. כלי עם גישת ביניים, חצי הדרך בין הטירוף המינימליסטי של ה-HP2 לנמנום המאובזר לעייפה של ה-GS אדוונצ'ר.

אבל לאופנוע הזה יש חשיבות גם בפרספקטיבה רחבה יותר. בפורום אופנועי השטח של פול-גז עלה לא מזמן דיון האם ה-F800GS החדש הוא הסופר-טנרה הבא. ללא ספק, שאלה מאוד מעניינת. אחרי יומיים בחברת המכונה הזו, אני יכול לומר בבטחה שכן. עד שלא תקום אופוזיציה דו-צילינדרית מיפן, זה הסופר-טנרה הבא. למעשה, עם יתרון של כמעט 20 שנות פיתוח, ה-F800GS רוקד על הקברים הפתוחים של הבהמות המזדקנות כדוגמת הסופר-טנרה, האפריקה טווין, האלפנט והביג, ואפילו שר בקולי קולות "הוּ, הא, מי זה בא? הסופר-טנרה הבא!".

ועכשיו לענייני התכל'ס. זו מכונה איכותית ומשובחת כמיטב מסורת ב.מ.וו, אני בטוח שכולכם תסכימו איתי. אבל שלא כמסורת ב.מ.וו, מדובר בכלי קרבי וקיצוני יותר מהמקובל עד היום במשפחת ה-GS. אם אתה מפונק ומחפש נוחות מקסימאלית, אין לך מה לחפש לידו. זה כלי ספורטיבי יותר, הוא מתוכנן ככה, בנוי ככה ובהחלט מרגיש ככה. חשוב לציין שלא מדובר חלילה בנוחות מפוקפקת של CRF450, אבל זו לא כורסא ניידת כמו ה-F הישן או ה-GS'ים הגדולים.

מי מכם שישכיל לגשת אליו בגישה צעירה ודינאמית, יקבל אופנוע שהוא פשוט תענוג. אופנוע כביש מעולה, אופנוע שטח מדליק, מכונת תיור הרפתקנית לחובבי גז. שילוב נדיר. וזה עוד בלי אף מילה על המחיר: 116,000 ₪. נכון, לא סכום שנופל מהכיס במקרה, אבל היי, זה ב.מ.וו והוא טוב אחושקשוקי. רק לשם איפוס, זו סביבת המחיר של הונדה ואראדרו, שהוא בכלל המתחרה של ה-1200GS, שעולה 180,000 ₪ מופרכים ומגיע השנה עם ג'אנטים יצוקים (טפו! חילול קודש). עכשיו הבנתם איזו עסקה זו? כי אם לא, הנה עוד רמז דק: אם לא הייתי כזה עני ופחדן, האפריקה-טווין היה נישאר בטרייד-אין של קמור.