בוחנים נוספים: סקוטרמן, אייל פרדר
שני שעונים כיוונתי לשעה 03:00 לפנות בוקר אבל התעוררתי לבד כבר ב-02:40. לא מהתרגשות כמו מהציפייה. כבר הרבה זמן שאני מחכה למבחן המעניין הזה, ועכשיו סוף סוף בשלו התנאים להוציא אותו לפועל. המטרה – לחצות את המדינה לפי המסלול של ראלי חוצה ישראל, אבל בקצב של טיול שבו אפשר גם להתענג על הסביבה. יוצאים מהגולן ויורדים דרך השטח דרומה. אמנם לא עד אילת אלא רק עד שדה בוקר, אבל העלייה לצפון והחזרה הביתה וכן קטעי הקישור הארוכים, כולם נעשים על הגלגלים, בכביש, כמו שאופנועים דו-שימושיים יודעים וצריכים לעשות. בדרך הזו נחפש מיהו האופנוע הדו-שימושי הקרבי הטוב מבין השניים, הגדרה שאומרת אופנוע שחיים איתו בנוחות סבירה ביום-יום, אבל שאפשר גם לצאת לרכב איתו בשטח או להעמיס ציוד ולצאת לטיול בן כמה ימים.
לשני האופנועים שבמבחן הזה, ה-TE630 של הוסקוורנה והק.ט.מ אנדורו 690R, יש משמעות גדולה בשבילי. כמי שהתחיל את דרכו האופנוענית על דו-שימושיים, בתחילה קטנים לאחר מכן בינוניים ולבסוף גדולים, אני מאושר לראות שגם עכשיו, בימים שהאופנועים כל-כך ממוקדי מטרה, יש עדיין חברות שמאמינות בדו-שימושיים קרביים. מדובר בכאלו שיכולים לצאת לשטח ולא בכאילו. לא מדובר בכלים רופסים שמציעים בעיקר פוזה הרפתקנית, אלא בכלים קשוחים שמאפשרים רכיבת שטח של ממש. כאלו שבקלות יחצו את המדינה דרך השטח ולא צריך נגרר כדי להוביל אותם אל ומהשטח כי הכל נעשה על הגלגלים.
לכלב שלום
20 הדקות שנוספו לי להתארגנות מאפשרות לי לשתות את הקפה בנחת, לאכול ארוחת בוקר מזינה וגם לא לפספס כלום בהתארגנות, כמו למשל למרוח משחת תינוקות על הרגליים כדי למנוע יבלות, שפשפות וגירודים שמופיעים אחרי יום רכיבה ארוך באוגוסט. אני יוצא מהבית כמתוכנן ועולה על ההוסקוורנה צפונה לכיוון תחנת הדלק הצפונית של כביש 6, מקום המפגש שלי עם סקוטר וטל. יש גם יתרונות בלרכב באוגוסט, למשל הטמפרטורות הנעימות באמצע הלילה. חודשיים קדימה באותה השעה היה קופא לי הישבן. בטח בהמשך היום נתבשל מחום. יש גם יתרון בלצאת לרכב באישון לילה, שכן הכבישים ריקים. אני מושיב את האופנוע על קצב של 120-130 קמ"ש, ומתענג על הרכיבה כמו שמזמן לא יצא לי. יש זמן למחשבות והראש נכנס למדיטציה אופנוענית אמיתית. המושב רך ונעים, התחושות טובות ואני מרגיש שאני יכול להמשיך ככה עוד כמה מאות קילומטר אלמלא הנמלול המעצבן בכפות הידיים בגלל הוויברציות. השעה 04:20 והגעתי לצפונית, בתזמון מושלם עם סקוטר.
אין זמן מיותר לבזבז ואנחנו עולים צפונה. ה-GPS מראה 135 ק"מ בקו אווירי עד לנקודת הזינוק. אני וסקוטר מחליפים אופנועים ואני לוקח את הק.ט.מ. הולי שיט! איזה מנוע יש לדבר הזה! חד, זריז, נושם עד אינסוף, חלק, כמעט ללא ויברציות, וחזק. מאד חזק. אנחנו שומרים על קצב גבוה ובלי עצירות, כדי להספיק להגיע לרמה לפני הזריחה. היות והחלק הצפוני של הסטייג' הראשון ברמת הגולן הוא שטח אש, הוחלט שנצא מצומת דליות, כלומר שנוותר על חלק מהסטייג'. באור ראשון אנחנו מקיפים את הכנרת ופונים לכביש 869 לכיוון גמלא וצומת דליות. הק.ט.מ מאד אוהב את הרכיבה הספורטיבית הכסאחיסטית, גם אם מדובר בכביש. צג ה-GPS מראה מהירות של 170 קמ"ש. אני מציץ אחורנית ורואה שגם סקוטר נותן יופי של גז על ההוסקוורנה, ולפי איך שהאופנוע זז – הוא נהנה לפחות כמוני. בתזמון מושלם, בישורת האחרונה שאחרי גמלא לכיוון צומת דליות, אנחנו רואים את כדור האש הכתום והענק מתחיל לבצבץ מעבר למאגר דליות.
אחרי סשן צילומים קצר אנחנו יוצאים לדרך ונכנסים לשטח. אני לוקח את ההוסקוורנה. בשבילי הגולן זרועי האבנים הוא מספק יכולת בידוד מרשימה בין הקרקע לבין הרוכב, ונותן תחושה שכל מה שהרוכב צריך לעשות זה לכוון את המכונה אל האזימוט שמראה מכשיר ה-GPS ולשמור על הגז פתוח. האופנוע כבר ידאג לשאר. הוא קצת כבד, אבל הוא מפצה על זה בגובה מושב ידידותי למשתמש, כך שגם ממוצעי קומה ומטה ירגישו עליו נוח. בכלל, ההוסקוורנה משדר המון רכות. המנוע מפמפם לאט, מספק טונות של מומנט כשכל פעימת כוח מורגשת היטב, והתחושה שלו היא מאד 'מסטיקית' – וזה טוב. המושב כאמור הוא רך, הבולמים רכים יחסית לק.ט.מ וסופגים היטב, ועם הגודל והמשקל שלו הגלגלים דורסים כל מה שנקרה בדרכם. את ה-TE630 אהבנו כשבחנו אותו לפני כמה חודשים. בהוסקוורנה סידרו בדיוק את הבעיות שעליהן הצבענו במבחן הפרטני שעשינו ל-610 שאותו הוא החליף, והתוצאה היא אופנוע מאד שלם ואיכותי, קרבי ויחד עם זאת סופר ידידותי.
אחרי כמה קילומטרים של שבילים, אנחנו פוגשים את טל באבני איתן לסשן צילומים קצר, כשלאחר מכן הוא מצטרף אלינו לקטע קצר שבו אנחנו יורדים את נחל מיצר בכביש אספלט סלול. אני עובר כמה פרות שיושבות בצד הדרך תחת עץ ומבין השיחים מזנק אלי כלב. אני מתעלם ונותן גז, אבל הוא החליט להיכנס ישירות לגלגל הקדמי של הטרנסאלפ של טל. מהמפגש הלא מתוכנן הזה האופנוע המערכתי יוצא עם כמה צלקות קרב. לכלב שלום, והרופאים אומרים שגם טל ישרוד. אחרי כמעט שעה של עיכוב, אנחנו ממשיכים בדרכנו בציר המפלים, לכיוון תל קציר וצומת צמח.
ישר למכבסה
להמשך הסטייג' הראשון אני לוקח את הק.ט.מ, שאחרי ההוסקוורנה מרגיש כמו אתלט. הוא גבוה מאד, וגובה המושב עומד פה על לא פחות מ-930 מ"מ. רוכב בגובה ממוצע מגיע לקרקע רק עם קצות האצבעות של רגל אחת. הגובה הזה נוצר בעיקר בגלל הגדלת מהלך המתלים מ-250 מ"מ בגרסה הרגילה ל-275 מ"מ. יש עוד כמה שינויים בין שתי הגרסאות, כמו מסכה ופנס קדמי שלקוחים כאן ב-R מדגמי האנדורו המקצועיים, לוח שעונים קטן וקרבי יותר (שאותו לא ממש ראינו בגלל ה-GPS שהותקן), סכמת צביעה שונה עם שלדה כתומה וצמיגים קרביים יותר לשטח – קונטיננטל טווינדורו עם קוביות. את הגרסה הרגילה הפסיקו לייצר השנה והשאירו רק את גרסת ה-R הקרבית. אהבנו את חיטובי הק.ט.מ. יש לו שלדת מסבך משולשים, מנוע מודרני הכולל גם מצמד מחליק, בולמים איכותיים, והעיצוב – אפשר להסתכל עליו כל היום מרוב שהוא יפה.
הק.ט.מ לא רק גבוה יותר, הוא גם נוקשה יותר מההוסקוורנה. הוא אפילו נוקשה יותר מדי. בירידות הדרדרת מהגולן לתל קציר למשל, הרוכב צריך לעבוד הרבה יותר עם הגוף כדי לשמור על קו התנועה. מהר מאד נפל האסימון – הק.ט.מ אוהב גז, והרבה. מזכיר קצת את אופנועי האנדורו של היצרנית הקטומה. איפה שעל ההוסקוורנה אפשר פשוט לשבת ולתת לבולמים הנפלאים לעשות את העבודה עבור הרוכב, הק.ט.מ דורש עבודה אינטנסיבית. סקוטר, שהיה על ההוסקוורנה, קלט את העניין, פתח גז ונעלם רחוק קדימה.
את הסטייג' השני ממנחמיה לעמק יזרעאל אני מאד אוהב. הוא מספיק ארוך, כך שאפשר להתחבר לרכיבה ולהיכנס למוד הנכון, יש בו קרקע סלחנית, ויש בו גם הרבה קטעים ישרים וארוכים של המון גז. עם האופנועים הגדולים האלה מדובר בחוויה אמיתית. אפשר לפתח מהירויות מאד גבוהות, רק צריך להיזהר מקפלי קרקע ובעיות כאלו ואחרות, אחרת לך תבלום את המאסה הזאת. לכן באופנועים האלה עדיף לרכב 'על בטוח'. פותחים גז רק אם בטוחים שאין בעיות. אני שוב על הק.ט.מ ונותן גז. סקוטר מאחורי שומר על הקצב עם ההוסקוורנה. קצת לפני בית השיטה, על שביל זרוע אבנים, אני מתנגש עם הקדמי באבן לא גדולה במיוחד ששתולה בקרקע והפרונט חוטף אימפקט. אין מצב שלא נצבטה הפנימית מהמכה הזאת, ובאמת אחרי כמה קילומטרים מגיעה התחושה המעורפלת. אנחנו מוצאים בוסתן קטן שבו יש צל ולמזלנו גם גזע עץ כרות שעליו אפשר להעמיס את האופנוע, ומתחילים לתקן. אבל שוב המזל לא איתנו – הפנימית הרזרבית צבוטה, צריך לנסוע עם ההוסקוורנה לקנות פנימית בעמק. אני עולה על האופנוע ונוסע לאביב סוכנויות. כמעט שעתיים שרפנו על הפנצ'ר, והתחלנו להבין – לשדה בוקר כבר לא נגיע היום.
לקטע הקישור בעמק אני שוב לוקח את ההוסקוורנה. הוא מרגיש שמן יותר באזור מיכל הדלק, אבל זה לא מפריע כי אני רוב הזמן רוכב בעמידה. אני צופה רחוק, נזהר מכלים חקלאיים ופותח גז איפה שרק אפשר. ההוסקוורנה מיושן יותר מהק.ט.מ. השלדה שונה לחלוטין מהשלדה הקשיחה של הק.ט.מ, הבולמים פשוטים יותר, והעיצוב אמנם מזכיר את זה של דגמי הוסקוורנה העכשוויים, אבל עדיין לא כמו הק.ט.מ. המודרני. גם המנוע הטרקטורי מרגיש כאילו תוכנן 20 שנה לפני זה של הק.ט.מ, ובבסיסו הוא אכן כזה. מצד שני, פה הגדולה של האופנוע הזה – בלי הרבה פוזה הוא מפתיע ביעילותו הרבה בכל פעם מחדש ובכל קטע רכיבה, בין אם זה בשבילים טכניים מרובי דרדרת ואבנים ועד שבילי העמק השטוחים, המהירים והסלחניים. גובה המושב של ההוסקוורנה עומד על 945 מ"מ, 15 מ"מ יותר מהק.ט.מ, אבל הוא שוקע יותר על המתלים ובעל מושב רך יותר ולכן מציב את הרוכב נמוך יותר.
אנחנו מגיעים אל הסטייג' השלישי שיוצא ממגידו לאורך ואדי עארה ומסתיים בכפר קרע. מתחרים רבים קוראים לסטייג' הזה 'המכבסה', וזאת בגלל תוואי הקרקע – 21.5 ק"מ, שמלאים לכל אורכם באבנים מכל הגדלים והמינים, כולל עליות מדורדרות ומתישות. אני לוקח את הק.ט.מ, ומגלה שלמכבסה הזאת לקחתי קרש גיהוץ. חד כתער, מדויק והחלטי, אבל הוא לא נותן לרוכב לנוח לרגע ומעייף אותו. יותר מזה, הק.ט.מ, בגלל המתלים והמושב הקשים, מעניש אם לא עובדים איתו נכון וברציפות. כל הזמן צריך להזיע כדי לייצר אחיזה ולהתקדם, וזה מתיש. כאן, בסטייג' התובעני, הזה אנחנו מתחילים להבין שהק.ט.מ הוא 'אוברקיל' עצבני, ומרוב שרצו להשיג בו יותר – במבחן התוצאה השיגו פחות. המקצועיות של האופנוע באה על חשבון הידידותיות. סקוטר מצידו על ההוסקוורנה, בכלל נשאר לשבת על המושב(!) ונותן לאופנוע לעבוד תחתיו. אני על הק.ט.מ בעמידה, עם עבודת גוף אינטנסיבית, מסיים את הסטייג' סחוט לגמרי.
אנחנו חוזרים על כביש 6 למרכז. השעה כבר מאוחרת וירדנו מעניין הסטייג' הרביעי היום. באופן ספונטני אנחנו מחליטים להמשיך אותו מחר, כשפרדר יחליף את סקוטר. עם המחשבה הזו אני נוסע הביתה, מה שנותן לי עוד קצת כוח לסיים את קטע הכביש הארוך. אני שוב חוזר על ההוסקוורנה ומפמפם את דרכי הביתה על 150 קמ"ש. מזל שהבאתי אטמי אוזניים. בבית אני מתרסק למיטה לקראת יום רכיבה נוסף. תענוג.
דוקטרינה ב'
את 150 הק"מ של הסטייג' הרביעי פרדר ואני רוכבים בקצב טוב. אנחנו יוצאים מתל צפית בדרכנו דרומה לכיוון קרית גת, ובהמשך אופקים ובאר שבע. השטח בעונה הזו של השנה מאובק מאד, אבל השבילים רוב הזמן מספיק רחבים אז אנחנו רוכבים כתף אל כתף כדי שאף אחד מאיתנו לא יאכל אבק. אני עולה על הק.ט.מ. ושוב מתפעל מהמנוע. למעלה מ-62 כ"ס הסינגל הזה מוציא, ויכולת הנשימה שלו תמיד מרשימה. בגלל המנוע הזריז והחזק, האורך והגובה של האופנוע, מדובר באחת ממכונות הווילי'ז המגניבות שיש, אבל שוב צפה ועולה אותה תחושת הגזמה שהרגשנו אתמול – כוח המנוע לפעמים רב מדי ואלים, ואפילו מקשה על הרוכב. אנחנו מעבירים את ניהול המנוע למפה המתונה יותר. כך בהחלט נעים יותר לרכב בשטח. ההוסקוורנה מצידו – טרקטור. מפמפם בנחת ודורס הכל.
אחרי באר שבע ולקראת שדה בוקר, אנחנו נתקלים בשבילי הפודרה שהצבא דואג לטחון דק-דק. כאן יש שתי אפשרויות – או לפרק גז כאילו אין מחר ולרחף מעל לפודרה, או לרכב כמו זקנות, רצוי עם רגליים מוכנות למקרה של נפילה. התפוצצות תעלה למערכת שלנו הרבה כסף, אז אנחנו לא לוקחים סיכונים ומחליטים על הדוקטרינה השנייה. אנחנו מגיעים לשדה בוקר ומתפנים להתבונן על האופנועים קצת יותר לעומק. שניהם קשוחים ומאובקים, עומדים גאים בתחנת הדלק ומושכים המון תשומת לב. כאילו השנייה סיימו את הדקאר. הק.ט.מ, שאמור להיות הקשוח והמגומר יותר מבין השניים, סבל קצת מחוסר עמידות. למשל וינקר שנפל סתם כך או מושב שנקרע בשני צדדיו בחיבור התחתון משום שהוא בולט יותר מהפלסטיקה, והחיכוך עם ברכי הרוכב כשזה בעמידה – פשוט קורע אותו. ממש לא לעניין. את אותו המסע ההוסקוורנה סיים בדיוק כמו שהתחיל.
אז מי?
שני הכלים שבמבחן אמנם מוגדרים כדו"שים קרביים, אבל הם תוקפים את אותה הנישה בגישות שונות. הק.ט.מ (78,900 ש"ח) נראה מצוין. מדובר בכלי קרבי מאד, חזק ותובעני. בבחינת הנתונים הטכניים על הנייר, הוא מוביל על ההוסקוורנה בכל פרמטר, ויש לו גם כמה יתרונות מהותיים כמו למשל המצמד המחליק, אבל כדי לנצל את היתרונות של הק.ט.מ צריך להיות רוכב ברמה גבוהה מאד ולרכב איתו חזק. במבחן הזה, אחרי הרבה קילומטרים של רכיבה על האופנועים בהתאם לייעודם, ראינו עד כמה המציאות שם בחוץ שונה מהטבלאות הכתובות.
כל מה שהק.ט.מ עושה, ההוסקוורנה (74,211 ש"ח) עושה טוב לא פחות – למרות אותו פער טכנולוגי. הוא אמנם אופנוע 'אולד-סקול' ובנוי בבסיסו כמו הדו"שים של פעם, אבל יש לו מאפיינים מודרניים כמו מצמד הידראולי וקירור נוזל. מה שמייחד אותו הן התחושות הטובות והנינוחות שהוא נותן לרוכב בכל סוג של רכיבה, גם קרבית, וזה קורה בזכות היציבות הגבוהה, המתלים הסופגים והמושב הרך והנעים. יש לו גם מנוע שופע מומנט שמפמפם לאט ומתאים בול למהות האופנוע. הוא מאפשר לרוכב להיות עסוק יותר בהתפעלות מהנוף שמסביב ופחות בתפעול המכונה. הק.ט.מ אולי ירגש יותר, אבל ההוסקוורנה יעייף את רוכבו הרבה פחות.
וכאן בדיוק נעוץ ההבדל ביניהם וצץ שוב הביטוי 'אובר-קיל'; יותר מדי. בזמן שהק.ט.מ מחרחר גזים ואקשן, ההוסקוורנה ממוקד במטרה של להיות דו-שימושי מגוון ורחב אופקים. ואל תחשבו לרגע שמדובר במכונה רופסת – הוא יודע טוב מאד לעבוד גם ברכיבת שבילים קרבית מאד. נכון, חסרה לו קצת פוזה – אבל יש לו מכל השאר, והרבה. הוא קולע בול להגדרה ולמה שחיפשנו, ולכן פה אחד מנצח את המבחן ההשוואתי שלנו.
מפרט טכני – ק.ט.מ אנדורו 690R
| סעיף | נתון |
| מנוע | צילינדר יחיד, 654 סמ"ק, 4 פעימות, 4 שסתומים לצילינדר, קירור נוזל |
| הזנת דלק | מערכת הזרקה קייהין, גוף מצערת 46 מ"מ, מצערת חשמלית למחצה, 3 מפות הזרקה + אחת לדלק באוקטן נמוך |
| הספק | 62.1 כ"ס ב-7,500 סל"ד |
| מומנט | 6.5 קג"מ ב-6,000 סל"ד |
| קוטר קדח, מהלך בוכנה | 102, 80 מ"מ |
| יחס דחיסה | 11.8:1 |
| הילוכים | 6 |
| מתלה קדמי | מזלג טלסקופי הפוך של WP בקוטר 48 מ"מ, כיוון עומס קפיץ, שיכוך כיווץ והחזרה. מהלך גלגל 275 מ"מ |
| מתלה אחורי | זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של WP ומנגנון לינקים, כיוון עומס קפיץ, שיכוך כיווץ מהיר ואיטי ושיכוך החזרה. מהלך גלגל 275 מ"מ |
| צמיגים | קונטיננטל טווינדורו קדמי: 90/90-21; אחורי: 140/80-18 |
| בלמים | קדמי: דיסק בקוטר 300 מ"מ עם קליפר צף דו-בוכנתי אחורי: דיסק בקוטר 240 מ"מ עם קליפר צף חד-בוכנתי |
| מיכל דלק | 12 ל' |
| אורך כולל | - |
| בסיס גלגלים | 1,504 מ"מ |
| גובה מושב | 930 מ"מ |
| מפסע | 115 מ"מ |
| מרווח גחון | 320 מ"מ |
| משקל | 138.5 רטוב ללא דלק |
| מחיר | 78,900 ש"ח |
| צריכת דלק (מדודה במבחן) | 19 ק"מ/ל' |
מפרט טכני – הוסקוורנה TE630
| סעיף | נתון |
| תצורת המנוע | צילינדר בודד, 600 סמ"ק, 4 פעימות, 4 שסתומים, גזע"י, קירור נוזל |
| הזנת דלק | הזרקת דלק |
| הספק | - |
| מומנט | - |
| קוטר קדח, מהלך בוכנה | 100.0, 76.4 מ"מ |
| יחס דחיסה | 12.4:1 |
| הילוכים | 6 |
| מתלה קדמי | בולם טלסקופי הפוך של מרזוקי בקוטר 45 מ"מ, כיווני שיכוך כיווץ והחזרה. מהלך גלגל 270 מ"מ |
| מתלה אחורי | זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של זקס, כיווני עומס קפיץ, שיכוך כיווץ והחזרה. מהלך גלגל 320 מ"מ |
| צמיגים | מצלר KAROO T קדמי: 90/90-21; אחורי: 140/80-18 |
| בלמים | קדמי: דיסק בקוטר 260 מ"מ, קליפר צף בעל 2 בוכנות אחורי: דיסק בקוטר 240 מ"מ, קליפר צף בעל בוכנה בודדת |
| מיכל דלק | 12 ל' |
| אורך כולל | 2,260 מ"מ |
| בסיס גלגלים | 1,485 מ"מ |
| מפסע | 115 מ"מ |
| גובה מושב | 945 מ"מ |
| מרווח גחון | 300 מ"מ |
| משקל | 150 ק"ג |
| מחיר על הכביש | 74,112 ש"ח |
| צריכת דלק (מדודה במבחן) | 19 ק"מ/ל' |
עלויות טיפולים
| ק"מ / מחיר | ק.ט.מ אנדורו 690R | הוסקוורנה TE630 |
| 1,000 ק"מ | 546 ש"ח | 750 ש"ח |
| 5,000 ק"מ | 546 ש"ח | 750 ש"ח |
| 10,000 ק"מ | 895 ש"ח | 970 ש"ח |
| 15,000 ק"מ | 546 ש"ח | 750 ש"ח |
| 20,000 ק"מ | 895 ש"ח | 970 ש"ח |
| סה"כ | 3,428 ש"ח | 4,190 ש"ח |
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
     |
     |
     |
     |
     |
     |
     |
אני ראשון!
אין לי כסף לקנות זמבורה. תעזרו לי
סקוטר המסכן, אביעד המזוכיסט סחב אותך אחריו למדבר..
ינוקא- הישמר.
מבחן מעולה ואומץ לפתוח את הראש ולחשוב מחוץ לקופסא,אפילו שזה אומר לא להיות פוליטקלי קורקט ולבחור בהסקוורנה.
עכשיו רק צריך לברר,איך ההסקוורנה שורד את השנים והאם התמיכה הטכנית מהיבואן,שווה את הניצחון של ההסקוורנה במבחן.
מפליא…הייתי בטוח תמיד שקמור הם הכי זולים ודלב הכי יקרים בכל מה שקשור לטיפולים…כנראה טעיתי…גם אני כמו מגיב מס' 2 כרגע מתקשה לתדלק את ה125…כשאסיים את הלימודים אני מבטיח לקרוא את זה שוב…
אני לא מבין איך לכל הרוחות מתמחרים את הכלים האלו?! איך הTE250 עולה יותר מה630 הזה?! וזאת רק דוגמא אחת!!! אני אשמח אם מישהו יתן לי הסבר הגיוני לזה..
איזה כיף!!!!
690 אופנוע חייה, אבל יש לו בעיה רצינית שהוא אוהב להשאיר כל מיני חלקים בשטח ושלא לדבר על ברגים שעפים.אני לא אשכח איך יצאתי לטיול עם חבר עם ה 690 שלו וכל עצירה הוא היה בודק אם כל הברגים וחקלי הפלסטיק במקום. לא מתאים לייצרן כמו קטמ. אחלה מבחן, תודה פול-גז
אבל בסופו של דבר יש רק 4 או 5 הוסקוורנות 610\630 בחוץ ועשרות 690ימים
המבחן באמת מעניין וכיף לקרוא את הכתבה. אבל אחרי כל כך הרבה מקומות שהייתם בהם יש קצת מדי תמונות ….
אחד המבחנים שאני הכי מחכה להם בפול-גז כבר כמעט שנה שלמה. האמת, ידעתי שההאסקי ינצח, כי זה גם מה שאמרו בכל שאר המבחנים בחו"ל שעשו בין שני האופנועים האלו. חבל רק שכתבת המבחן פה כל כך קצרה ושאין וידאו. חבל גם שבארץ לא מוכרים את ה XR650L של הונדה ואז היה אפשר לעשות מבחן משווה מקיף. האמת, גם את ה WR250R של ימאהה הייתי מכניס למבחן הזה.
תמונה 30 היא מכביש בנימינה -פרדס חנה נכון?
אחד הטובים. ממש עשה לי חשק ל-GS800…
כמה תמונות חדשות לשולחן… תודה.
תגידו מה עם הניצחון כביכול בביטוח?? מה זהו נכנעתם? חוק העמסה עבר למה אין לו שום תוקף השבוע הייתי אצל סוכן הביטוח והוא אפילו לא שמע עליו מה נסגר עוד הפעם עובדים עלינו בעיניים? מה אכפת עכשיו מאופנועים לעשירים בלבד ביטוחים נוגעים לכולנו לא? אודה עם תינתן תשובה בעניין.
מוזר שאין במבחן איזכור על הבלמים לאור ההבדלים ביניהם ומשקלי הכלים
אני לא מבינה למה 600 סמ"ק צריך להיות צילינדר אחד???
ועוד במחיר מופקע של מעל 70 אלף ש"ח.
עדיין מתה על פולגז, חולה עליכם.
רק חבל ששנה הבאה יצא דגם אחר לחלוטין שמבוסס על המנוע הסיני של במוו
זה כי לא הבנת את ההבדל בין אופנוע דו"ש לאופנוע אנדורו מקצועי, שהוא מכונת מרוצים שבמקרה יש לה וינקרים ומראות בסוכנות. ההבדל הוא באיכות המכלולים, במשקל הכולל, בהתנהגות. מצד שני, האופנוע אנדורו לא נוח, לא משמש לנסיעה על כביש (לרוב אפילו לא חוקי בגלל הצמיגים שהם יותר מידי שטח), ולכן לא רלוונטי ככלי ליום יום. אז הבחירה שלך היא בין מכונת מירוצים לשטח בסופ"ש, או אופנוע סוג-של-פשרה לכביש ולשטח בכל יום שתרצה. יש הרבה שהפשרה מספיקה להם, ואפילו זה יותר מידי (ואז הם קונים GS1200 או טנרה ונוסעים מכסימום בשטח שמזדה עוברת בו)
מבחן חריג וכיף לקרוא, כמו שצריך. לא דיברתם על בתוך העיר או מי עדיף בכביש (בכל זאת דו"ש גם ליום יום). כנראה שלשם שינוי לא יהיו בכיינים שיגידו שאתם מכורים ו-KTM תמיד מנצחים אצלכם.
לפעם הבא לשפשפות תמרח אקילן נגד שפשפות – מעולה (אריזה כתומה )
יש אפשרות להעביר קובץ או מפה של המסלול עד אילת
מעניין מאוד
הצלחת! להסביר בדיוק מה הבעיה עם רוכש האופנועים הישראלי!
אתה מגדיר כל מה שלא 'מיקצועי' עאלק,כ'פשרה' ולכן גם פחות טוב,איכותי או בעיקר 'COOL'.
כי אתה וכל שאר הישראלים,רוכבים רק על מה שנחשב רוצחתתתתתת 'מיקצועי','קרבי' 'נותן בראש','מכלולי קצה' ועוד שפע קשקושים.
ואז,אתה רואה את כל 'אופנועי הקצה',נוסעים כמו זקנות בשטח,את כל בעלי ה-R1,מסתובבים עם חליפות ומורידים ברך בכניסה לחניון.
לא חשבת במקרה,שאולי דו"ש,זו בדיוק המטר המדויקת אליה מישהו כיוון?
וכל המכלולים האלו של אופנוע הדו"ש,אלו מכלולים מדוייקים ובלתי מתפשרים למטרת הדו"ש?
חשבת על זה ?
תחשוב.
מה דו"ש פה?
איפה מרכיבים ארגז?
זה אופנוע שטח רך, לא דו"ש.
בטוח שאם היו מעמידים את ה690 מהדגם הרגיל שיוצר עד ל2010 הוא היה מנצח, רק בגלל שהוא טיפה פחות קרבי ויותר נוח מדגם הr המעייף.
איזה מבחן מאלף…התמונות משובחות ומעבירות את האווירה לקורא…שאפו.
כן, זה כביש פרדס חנה בינימינה..אי אפשר לטעות.
בעיניי לפחות דוש זה אופנוע שיש לא יכולת נסיעת ציוד + מורכב (אני אישית מעדיף מורכבת) ועם מיכל דלק של לפחות 20 ליטר , ואני מבטיח לכם שאני יעבור איתו את אותם המקומות שאתעברו עם הכלים האלו אומנם לא באותו קצב אבל יגיע לכל מקום
קצת פספסתם.את כל זה,עושים כם עם טראנאלפ.
הדושי"ם הקרביים,צריכים לדעת לעשות גם יותר שטח מזה.
כולל קצת סינגלים ואיזו עליה מזדמנת במדבר.
צריכים להיות מסוגלים גם להשתתף בראלי ולתת גז ספורטיבי,לא תחרותי.
מאז ומתמיד הייתי מכור ל4 פעימות עתירי סמ"ק לשטח – כבר 12 שנה עם הראלי 640 – (היחידי שיובא בזמנו אי שם ב 1997) ונוח הוא לא (חצי מהסתימות מפוזרות בנחל ערוד) ומזמן כבר התרגלתי לחיצי הלעג של החברה על התיקונים, המזוכיזם של הלחיות איתו והירידות לנגב נטולות העגלה (עגלות זה לחלשים). שקניתי אותו הדבר האחרון שחיפשתי היה שפיות ואכן עדיין לא מצאתי… מנסה לאמר/לכתוב שההוסקוורנה באמת (!) נשמעת נכונה יותר (וכן, הדוד ליאור צדק), אבל בתור אחד שעדיין מבכה את הפסקת ייצור הסופראנדורו 950R לפני שהספיק לקנות אחד כנראה שארוכה הדרך עד להזדהות עם החיים עם אופנוע מבויית שאינו קצת אלים, כעוס ועם השיניים חשופות.
אביעד. יופי של מבחן.
מדועה השתמשתם בשני GPSים על ההאסקי? לגיבוי?
לא יודע איפה מצאת ביקורת בדברים שלי כלפי ה"סוג-של-פשרה". אני אישית מאלה שמעדיפים את הפשרה על המקצועי, ואקח בכל יום כאופנוע פרטי CB1000R על פני ה-CBR או מולטיסטראדה במקום 1198. את אופנועי המבחן האלה כאן אני רואה כמדהימים ומתאימים לי לאללה, אבל הסברתי למה התמחור שלהם זהה או נמוך מאופנועים קטני נפח וקיצוניים יותר.
תסתכל בתמונה 23 – מכשיר אחד מראה אזימוט טווח לנקודה הבאה ומכשיר נוסף מראה את רצף הנקודות. ככה יותר נוח לנווט וככה רוכבים גם המתחרים בראלי.
לי כבר יש עשור קטמ 640, כמעט כמו סבא רמזי.
מאז שהשותף קנה 610, ברור לי שההאסקים יותר מוצלחים בכללי, ורק בסעיף מנוע הקטום טוב יותר.
הכתום מנצח
אוהב את שניהם,מי שיבחר לא יפסיד. לדעתי הקטום בכביש פשוט מדהים. פולגז תודה.
יופי של מבחן,תודה רבה.
ועכשיו מבחן של KTM990 (הדנדש) מול BMW GS1200Adventure (כן כן אני יודע שזה לעוס כאילו) רק מה, הפעם תבחנו מי באמת דו"ש… סבבה? (טוב, אפשר להוסיף גם את הסופר טנרה..)
למרות שאני לא מתחבר לאופנועי שטח מאוד אהבתי את המבחן
תגיעו להפגנה במוצ
החברה פה בישראל ירכבו עם אופנוע לא סלחן בעליל, ידפקו את הידיים, ואת הרגליים בגלל בולמים עאלק ready to race ורק בגלל שהוא כתום והנה לאט לאט מתעוררים אנשים ואומרים וואלה המלך הוא ערום, אנחנו לא דויד נייט ואולי כדאי לקחת אופנוע לא כתום אבל עם בולמים שעוזרים לרכב מהר ומנוע שעוזר לך להתקדם קדימה ובסהכ מכונה שמתחברת אליך ולא מעיפה אותך כמו איזה שור ברודאו.
זה יקח קצת זמן.זה יושב לאנשים ב DNA.
פמפמו את הREDY TO RACE הזה בכל צורה אפשרית ב 15 השנים האחרונות.
דור שלם גדל על זה.
יש כיום אנשים שלא יודעים דבר אחר.
גם אם תתן להם משהו אחר,הם כבר לא ידעו איך מרגישים את זה .
יש אנשים שמדי פעם זה פתאום מבליח להם ואז הם מגלים,שאצל האחרים זה עובד בסדר. ואז,רק לחלקם יש את האומץ לעבור.
מבחן נחמד, תוצאה מפתיעה ברמה הפוליטית, נראה לי שכל הקוראים עדיין לא מעכלים שההוסקוורנה לקח, אני לא מתיימר להבין בכלל את ההבדלים, אבל המבחן הזה והתגובות שגרר אחריו, רק מוכיח והפעם ללא כל ספק, כי עם ישראל הוא עדר כבשים בלי רועה שהולך כצאן לטבח אחרי האלוהים הקטום, לסיכום אוסיף אמירה מעט אישית: סוזוקי rules.
זה נכון שהכתום ברוב המקרים מפרק לך את העצמות בשטח והתחת בכביש אבל ברגע שמתחילים לרכב מהר ויורדים מהשביל הכבוש לשטח האמיתי הוא מתגלה ברוב הדרו.מי שרכב שטח על אופנוע אינדורו אמיתי ונאלץ להתפשר על דו"ש לצורכי ניוד ימצא באופנוע המושמץ שותף אמיתי ומהנה שלא סופר את הסקוורנה הרופס כאשר הקצב בשטח עולה.
סחתיין על המבחן וההשקעה, אבל לטעמי קצת פספסתם. את המסלול הזה והרבה יותר עושים גם דוש"ים רכים הרבה יותר, רק תסתכלו מה צביקה כהן עושה כבר שנים בחוצה ישראל (טרנסאלפ, פגאסו). אם כבר לכזה מסלול הייתי עושה השוואתי אדוונצ'ר/GS/טנרה. ציפיתי לקטעי אנדורו אמיתיים עם שני החרגולים האלה, מה שהם בהחלט מסוגלים לעשות. אחד כמוני, שמפנטז על החלפת ה-DR650 הקשיש בבוא הממון (שאגב עושה שטח קשה בהרבה ממה שציינתם ביעילות מרשימה), אמנם למד מעט מהמבחן, אבל ממש לא מספיק.
הקטום מזהם את הסביבה. כאשר נגמר השביל הכבוש, ונכנסים לשטח, שם האופנוע מתחיל לאבד את עצמו לדעת. זה מתחיל בקטנה – בורג פה ובורג שם, ממשיך בוינקרים, עובר למחרשה, ואז המראות עפות סתם כך בלי שפגעו בכלום, ואז נופל מגן החום מהאגזוז, וכל השטח נשאר מזוהם בחלקים קטומים. אני שוקל את האופנוע ליפני ואחרי ואז יודע כמה עלה לי הסיבוב בשטח.
אופנוע מאחת החברות ותעשה נסיעת מבחן! אתה רוצה גם שירכבו עליו בשבילך?
מה שצביקה כהן עשה עם טרנסאלפ או עם פגאסו זה קוריוז, שטוב ליבואנים בגלל קידום מכירות. בתכלס הכלים לא מתאימים לסוג כזה של שטח ולאורך זמן, ובטח שלא למרוץ, ואם אתה לא מאמין אז לך לאבניר ובקש לראות את הפגאסו שאיתו צביקה כהן רכב. הם לא יראו לך אותו. אחרי הראלי הם השביתו אותו כי הנזקים מהראלי היו בלתי הפיכים ויקרים מאוד. הכלים שבמבחן הזה מתאימים בדיוק לאופי המסלול והמרוץ.
ל 45 מי שרוכב עם וינקרים ומראות רחמנא לצלן בשטח כנראה לא באמת רוכב שטח.
הסיסמה הנבובה הזו.מי שקונה דו"ש קרבי כזה,רוצה חצאגם לצאת ולחזור מהשטח,גם עם הווינקרים.
אם ה REDY TO RACE הזה ,לא יודע לעשות את זה,אז שישאר בבית ויקח שעורים גם מאופנועים ותיקים ממנו,כמו ה XR650L וה DR650,איך עושים את זה.
עם היד על הלב.ה XR650L שהיה לך,לא עבד טוב יותר בשטח מה KTM?
מתלים קרביים יותר ,עם זאת נוחים יותר ולא שוברים את הידיים.
ל 49 דו"ש כמו XR ו DR כבר מזמן הפסיקו לשווק פה בארץ כנראה שיש מעט מידי לקוחות.בעידן החדש יש רק את שני אלו שניתן לרכוש אצלנו ובדיוק כמו פעם מי שרצה שבילים וכביש לקח את ה DR האמין והמוכח ומי שחפץ גם ברכיבת שטח אתגרית הלך על ההונדה וידע למה.
לא חושב פעמיים ! KTM מספר 1 . חלקים זמינים מחירים סבירים אופנוע סחיר ,בקיצור אופנוע מקצועי ולא סתם פרסום עם צבע ,כשכל חלק עולה מיליונים , וצריך לחכות חודשים עד שיגיע .ואם יש בכלל ….
רק שתהיו בעניינים – גם בכל המבחנים באמריקה שעשו בין שני האופנועים האלו: ההאסקוורנה 630 ניצח את ה 690 של קטמ. לא רק פה במבחן של פול גז. זה לא שה 690 אופנוע רע. ממש לא! ה 690 הוא אופנוע טוב מאוד. אבל ההאסקי 630 פשוט יותר טוב… תוסיפו לזה את העובדה שה 630 גם יותר זול, ותבינו לבד למה הוא מנצח את כל המבחנים ההשוואתיים בארץ ובחו"ל.
רשום במפורש ששניהם טסים במהירויות ו'אוכלים' את השטח טוב.
זה שהקטום מפרק לך את העצמות, זה לא אומר שההוסקוורנה רופס. זה רק אומר שהקטום מפרק לך את העצמות באותו מקום שהוסקוורנה נעים.
עכשיו תחכה שכרובי יוריד אותך מהעגלת מע"צ ויסדר אותך יפה יפה בכניסה לחניון בשוקן
יופי של מבחן!
נותר רק מבחן הזמן: אמינות. וזה, מן הסתם, יקח זמן…
כל הקטע עם ההאסקי 630 – זה שהוא עושה בדיוק כל מה שה KTM 690 עושה, הוא עובר איפה שה 690 עובר, הוא נותן בדיוק מה שה 690 נותן… אין שום דבר שאתה יכול לעשות עם ה 690 של KTM, ושההאסקי לא יעשה. קח את העובדה הזאת, ותוסיף לזה את העובדה שההאסקי הוא יותר זול, והרבה יותר נוח וידידותי – ותבינו לבד למה ההאסקי 630 מנצח את המבחן ההשוואתי.
האלגוריות שלך….חוויה! גדול! קונוס…..עגלת מעצ…אדיר
אני עם הרגיל לא הR. מרוצה עד הגג! אחרי שסוף סוף הצלחתי להוציא 630 לרכיבת מבחן……התבעסתי.
לא יותר פשוט לעבור את המסלול הזה עם WR250R? נראה לי שאפילו KLX250S לא מוגבל היה מסתדר יותר טוב, לא ככה? בשביל מה צריך להאבק במנוע 600 שרק מפריע?
לפני חמישה חודשים התלבטתי בין ה690 ל630 , לצערי לא יכולתי לעשות נסיעת מבחן כי לא היו אופנועים זמינים כך שבסופו של דבר קניתי בגלל שני דברים . נתונים טכניים ומבחנים באינטרנט ( שלא החמיאו ל630 בכלל לעומת ה690). לקחתי את ה690R. האופנוע הזה מדהים באחיזה בתאוצות ובעבודת המתלים מרגש ומזרים אדרנלין בכל סיטואציה. לפני כשבועיים נסעתי ( לא בארץ ) על האסקי . אופנוע נחמד… אבל… אופנוע של פעם.. חסר אופי חסר כוח והרבה פחות מדוייק…אני נהנה מה690 הרבה יותר גם בשטח ובטח שבטח גם בכביש
ה DR לא מיובא לארץ מ 2003 לא בגלל שיש מעט מדיי לקוחות אלא בגלל שלא עובר תקנות זיהום אוויר אירופאיות.
האופנועי הזה הוא אגדה ומקווה שיחזור בעתיד לכאן בגרסה מוזרקת.
LIKE!!!!
TE630 כלי פשוט אדיר. נוח בכביש ומעולה בשטח. מי שמחפש לעצמו דו"ש אמיתי: אי אפשר לטעות עם האופנוע הזה, מי שלוקח – מרוויח.
אין על ההוסקווארנה אופנוע שופע פוזה בכל הדגמים!